לפני שמתחילים לדבר על הלכות סעודה נדבר כללית על עניין סעודה ואכילה.
ספרים רבים ובעיקר ספרי חסידות מדברים על עניין קדושת האכילה – כמה לאכול, איך, מה מותר ומה אסור וכו’
הרמב”ם אומר שאדם שאוכל מה שמזיק לו גרוע יותר מבהמה, כיוון שאף בהמה בעולם כולו לא תאכל דבר שאינה צריכה לו ומזיק לה.
יש לציין שיתכן שייאמרו השיעור דברים שיראו גבוהים מדי, אבל יהודי צריך לדעת לאן הוא יכול וצריך להגיע גם אם אוחז במקום נמוך יותר.

בספרים משווים רבות את קדושת האכילה לקדושת הזיווג – שניהם במיוחד אי אפשר לעולם בלעדיהם, ובשניהם המידתיות חשובה מאוד – איך, כמה, מתי ומה..

בספרו של רבנו בחיי (בן אשר) הנקרא :”שולחן של ארבע”, הוא מדבר על כל ענייני האכילה בעולם הזה ובעולם הבא.. רואים שיש גם מושגים של אכילה בעולם הבא, היום נראה קצת מהדברים עליהם מדבר בנושא אכילה בעולם הזה:

אדם לא יאכל לשובע. יאכל עד שאינו רעב אך לא ישבע לחלוטין.. יש להפסיק קצת לפני. מדבר על אכילה בריאה ועל עניין המחשבה בזמן האכילה, שישוטט מחשבתו בזמן האכילה בענייני הקב”ה, שמספק את מזונו ומכלכל את כל הבריות מביצי כיני עד קרני ראמים. ועל כן האיש הירא, ראוי לו שמחשבתו תהיה מתקשרת עם העליונים ותהיה אכילתו לקיום גופו בלבד ולא יימשך אחר התענוגים, כי ההמשך אחר התענוגים סיבת אובדן הגוף והנפש שישכח
את העיקר.
האכילה והשתייה יכולה להוריד את האדם למדרגה נמוכה יותר ולכן צוותה התורה “ואכלת ושבעת וברכת”, כלומר, אחר שתאכל ותשבע ואתה קרוב לפרוק עול (“וישמן ישורון ויבעט”) – אז – “וברכת את השם אלוקיך”, באותה שעה תצטרך לברך, לקבל עליך עול מלכות שמים ותתקדש שוב.