לפי האר”י הקדוש, בכל חודש אלול נפתחים הצינורות של יג’ מידות הרחמים. ולכן משה רבנו עולה להר סיני ואלו ימי הסליחה וימי התשובה. יג’ מידות הרחמים נפתחים, ומאירה באלול הארה הנקראת “הנותן בים דרך” (רבי נחמן מאריך בביאור כוונות אלו בתורה ו’, פב’ תניינא, ותורה פז’ תניינא.) “ובכל ימי אלול אנו מכינין עצמנו לתשובה, כי אז, באלול, עושין דרך לתשובה, בבחינת “הנותן בים דרך”, שהיא כוונות אלול.” (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים, הלכה ד’, ט’).

ומהי העבודה הרוחנית של ימי אלול?
בימים אלו אנו סוללים דרך ללכת בה.
כי תשובה איננה יעד שצריך להגיע אליו, היא דרך ללכת בה בכל מאורעות החיים (כמו שמלמד רבי נחמן בהרחבה בתורה ו’).
רבי נתן מלמד אותנו כיצד לסלול את הדרך ולהתחבר להארה של ימים אלו.-

“ומשה רבנו עליו השלום התפלל לפני ד’ יתברך ארבעים יום. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שארבעים יום האמצעיים היו בכעס, כי כעס ורוגז הוא הפך הרצון, כי הם פגמו ברצון, כנ”ל. אבל על ידי ריבוי התפילות וההפצרות של משה, על ידי זה נתפייס לו ד’ יתברך, והפך הרוגז לרצון, ונתרצה לישראל בארבעים ימים האחרונים, שהם מראש חודש אלול עד יום הכיפורים.
ועל כן אלו הימים הם ימי רצון, “ימי רצון” דייקא, כי בהם מאיר הרצון העליון בכל שנה ושנה, בכל דור ודור.
ואז צריך להתגבר ביותר, להמשיך על עצמו רצונות חזקים וכיסופים גדולים לד’ יתברך.
ועל ידי הרצון נעשה יראה, כנ”ל. ועל כן אלו הימים נקראים “ימים נוראים”, שהם אלול ועשרת ימי תשובה עד יום כיפור.
כי אז עיקר התגלות עצם היראה דקדושה- שנמשכת על ידי התגלות הרצון שמתגלה אז ביותר, כנ”ל.”
(ליקוטי הלכות, הלכות ערב, הלכה ג’, לה’)

כעס הוא היפך הרצון.
מדוע?
כעס פורץ כאשר אנו מתוסכלים שהמציאות לא מתנהלת כרצוננו. הכעס הוא תוצאה של כאב שמופיע בתסכול.
מאחורי הכאב, מאחורי התסכול, מסתתר הרצון העמוק לקשר, לקרבה, לאהבה. רצון עמוק שמבקש להתממש.
פעם שמעתי מזיוית אברמסון (מטפלת זוגית ידועה), שכאשר היא פוגשת זוג עם כעסים רבים אחד על השני, היא יודעת שיש תקווה, שמאחורי הכעס מסתתרת אהבה גדולה.
ומתי היא יודעת שכשלו הסיכויים? כאשר הנתק כל כך חזק שגם הכעס נעלם.
ד’ יתברך גילה את חרון אפו אלינו כאשר לא ממשנו את רצונו בעולמו.
בימי אלול נחשף הרגש החזק שמאחורי הכעס, הרצון לקרבה, הרצון לקשר עמוק איתנו בני עמו, האהבה הגדולה שלו אלינו.
ולכן ימים אלו נקראים “ימי רצון”.
רצון ד’ האמיתי נחשף, רצונו יתברך שמקיים את הבריאה. שברצונו הרוח נושבת, השמים והארץ עומדים, והחיים מתקיימים.
כאשר אנו נחשפים לרצונו יתברך אנו מתמלאים יראת הרוממות מכבודו, וחפצים למלא אחר רצונו.
ולכן ימי רצון אלו מביאים אותנו ליראה מתוקנת מכבודו יתברך, והם נקראים “ימים נוראים”.
וכיצד אנו יכולים להכיל בתוכנו את שפע הרצון שמתגלה בימים אלו?
רבי נתן מלמדנו עצה- בימי רצון, עלינו לגלות את רצוננו להתקרב אליו יתברך.

ומהו הרצון?
הרצון איננו המצב הקיים הנתון שלנו, הרצון הוא המקום בו היינו רוצים להיות. גם אם אין אנו מצליחים לממש אותו, יש לו כוח אדיר, והוא יכול להפך את הדין לרחמים.
הרצון הוא איננו היעד, הוא הכיוון, הדרך אותה אנו סוללים, ולכן יש לו ערך בפני עצמו גם אם אינו ממומש.

וכיצד אנו סוללים דרך זו? על ידי התפילה, כמשה רבנו עליו השלום.
בתפילה אנו מבטאים את רצוננו להתקרב אליו יתברך. אנו יוצאים מהמציאות הנגלית לעיננו, ומבקשים לחתור קדימה, מבקשים מציאות מתוקנת יותר, שלמה יותר, קרובה יותר.
דרך גילוי הרצון האמיתי שלנו, אנו מעוררים את רצונו האמיתי יתברך.
דרך גילוי הרצון, אנו סוללים דרך לתשובה, ומתחברים להארת ימים אלו, שהיא “הנותן בים דרך”.

דרך גילוי הרצון אפשר להמתיק את חרון אף ד’ יתברך עלינו, שיתרצה לרצוננו, ושיהפוך את הכעס לרחמים.