בס"ד

למען תספר: "שבכל הלילות" מאת היועצת רויטל רחל צדוק

(מדרשיה לבנות חרדיות) נילקח ממאמרים מובחרים בענייני האמונה ועבודת ה"…

כל הימים והזמנים, אין מתנות ברוחניות, תעבוד תקבל- לא תעבוד לא תקבל, ותקבל אומנם מתנות אולם רק לפי עבודתך, שהרי כל עבודת האדם ברוחניות "תחילתה עבודה וסופה מתנה".

אם כן בכל הזמנים אנו אוכלים "חמץ" שהוא רמז להשתדלות וכוח, ו"מצה" שהיא בחינת מתנה למעלה מההשתדלות.

אולם "פסח" הוא "כולו מצה", כולו מתנה, לפנים משורת הדין, חילצנו הבורא מכל כוחות הטומאה שהיו סובבים אותנו, והעניק לנו במתנה גמורה- בחינת מצה הרומזת, לחוסר השתדלות וכוח, ובכל זאת קרבנו המקום לעבודתו.

כשאנו משחזרים את אותה תקופת גלות מצרים, הכל היה מרור, היינו פגועים בגוף ובנפש, ירידה מכל הבחינות, ולכן כתוב בהגדה:

"הלילה הזה כולו מרור".

בכל הזמנים נתן עוד לאדם לחשוב שהוא מרומם את עצמו ומשיג הישגים בכוחות עצמו, ובהשתדלותו רואה תוצאות, כמו כן את ניצחון "היצר הרע "וכוחות הטומאה, יש לייחס רק לבורא המסייע,

מאחר ומשתדל ומתאמץ ככול אשר ביכולתו, אזי במקרה הטוב רואה בהצלחתו "סיעתא דשמיא" בלבד, לאחר שעשה מה שמוטל עליו.

אולם "הלילה הזה"- ליל פסח "כולנו מסובין", אין לנו מה לייחס לעצמנו שום השג להוצאת עצמנו ממצרים, להיותנו עבדים מחוסרי כוח גוף ונפש, ולא צפינו לראות מעצמנו איזושהי ישועה, ואפילו השתדלות מטעה לא הייתה לנו, ולא נשאר לנו להודות רק אצבע

אלו-קים היא שהושיעתנו.

וזאת הן בישועה הגשמית שיצאנו משעבוד הקשה לרווחה ומחושך לאור גדול, ולעושר רב, והן בישועה רוחנית שקבלנו במתנה.

ופסח הקב"ה ודילג על החוקים הטבעיים שקובעים שהעלייה צריכה להיות בשלבים ובהשתדלות, והושיענו בדרך נס ופלא.

(בהמשך, "עבדים היינו לפרעה במצרים).  לכל סדנא, אבחונים, הרצאות בטל522529857