כבר משעמם לדבר על השעמום, העומס והחום הנורא…..

קיטרנו על כל דבר אפשרי, ואחרי חופשה ברמת הגולן , במושב, בטבע , בנחלים ובג’בלאות, להלן כמה מסקנות על החופש….

 

כתל אביבית ששונאת להתאמץ, הצלחתי כל השנים להתחמק מהציפיות של בעלי הקרבי לצאת למסלולי הליכה מפרכים , בתואנות שוא של הריון , ילדים קטנים, וכו’ הצלחתי באלגנטיות לצאת מזה. השנה שגם הקטן שלי מצליח לדהור במסלולים, לא היה שום תירוץ….ומול עיניו המתחננות של בעלי ששנים ציפה שאשת החיל שלו תמלא גם תפקיד של חבר לצוות במסע….בלי ברירה, תפסתי פוזה של אחת קרבית כזאת שלא מזיז לה אבק , שמש, מדרונות, עקרבים, נחשים, טיפוסי הרים, זיעה, אימאל’ה….מה לא עושים כדי להרשים את הבעל???

 

ואז במסלולים…ראיתי אתכן,

גיבורות שלי, ראיתי אתכן מטפסות במסלולי אימה, מתגלשות במדרונות תלולים עם מלא קטנים , בלי עין הרע, אדומות וסמוקות לחיים, קופצות למים קפואים, כולנו נשות העם הקדוש הזה, דוהרות אחרי הבעלים יוצאי צבא, מנסות להדביק קצב, לחייך, לא להראות לו שאני ממש לא בכושר וכבר לא בת 16…. 

והוא….במקום להתעלף מהגיבורה שלו, מציין באדישות שאם עמדת במסלול הזה אז מחר אפשר מסלול יותר ארוך ויותר מאתגר….

 

 

לראשונה בחיי, הבנתי את בעלי שתמיד ניסה להסביר שאחרי מסלול מפרך כשפתאום מגיעים למעיין הנסתר, לבריכת המים הצלולה המוסתרת בינות לצמחיה, יש מן אושר כזה של גילוי, סיפוק והנאה מהיופי הזה של הבריאה ועייפות הגוף מתמזגת בהרפיה נעימה של היופי האלוקי הזה של ארץ ישראל היפה שלנו, והיופי הזה באמת נקנה בעמל….

 

עמל של מסלולי החיים שלנו, עמל של טיפוס אליך במדרונות, בגאיות, בנחלים,

עמל שסופו הרפיה והתענגות , מן אושר כזה של גילוי היופי שלך….

עמל שתחילתו באלול למסע של עוד שנה המתרגשת לבוא, עמל בו נותנים חזק ידיים אחד לשני בטיפוס המפרך הזה, עכשיו אני לך ועוד רגע אתה לי , המסלולים האלה המאמץ המשותף הזה מחברים באהבה ושמחה את כולנו , ילדים הורים, חברים בדרך, חיוכים ועידוד בין אנשים שאפילו לא מכירים , אבל המסע הזה יחד מחבר , כל עוד זוכרים להסתכל למעלה לשמים….ובסופו מובטח לנו מעיין נובע ……מים חיים על נפש שוקקה

 

המשך אלול  ומסע מלא אהבה תשובה ושמחה לכולנו!

 

גילוי נאות, עכשיו אני במזגן בפוזה לא קרבית בכלל….