מלה טובה לאמא

 

בס"ד    

מאמר שהתפרסם באחד העיתונים על ידי חיה הרצברג והפך לאבן פינה במעגלי אימהות והנחיית הורים :


מי יגיד לאמא רגילה, בבית רגיל, עם ילדים רגילים ועצבים רגילים, מילים טובות?

מי ינחם אותה כשהגיעה סבלנותה לקצה ופקעה בקול נפץ, והילדים לא שמו לב והמשיכו לדרוש את שלהם? מי ייבש את ביצות הבוז התהומי שהיא רוכשת לעצמה אחרי שעת השכבה שכולה מבטים מצמיתים, נזיפות חריפות ומילים רבות שאומרות רק דבר אחד: תעופו כבר ממני, אני לא יכולה?

ביום כזה של תוכחה לא ראויה, כאשר כל הבית עד סדקיו ופינותיו יוצא מגדרו כדי להראות מה לא בסדר, הקירות זועקים טביעות רגליים שחורות וקשקושים, הכביסות לועגות לשעתיים שהושקעו בהן וממשיכות להיערם ולהתקיים, קרש הגיהוץ כמו מהפנט אליו חולצות קמוטות ושמלות ומתכסה בהן כאילו לא טרחו לידו תשעים דקות אפופות קיטור, הכיורים הנקיים מתמלאים כלים דביקים כהרף עין, על הרצפה פרחי גרניום שעפו מן החלונות ונמעכו לכלל כתמים אדמדמים. ציפורני הרגליים של הילדים מתבלטות כדי לומר שאמנם גזרו בקפידה את ציפורני הידיים, חמישים במספר, אבל הן עדיין כאן. מי ינחם את אמא שכמעט חנק אותה ה"לא"?

שכשבידי עמל היא רוחצת וסורקת, מלבישה ומאכילה, מסדרת מיטות ומשכיבה, ואין לה כוח להיות טובה היום, אין לה כוח להיות סבלנית, אין לה כוח להקשיב לכל השאלות ולהשיב להן תשובות ולהסביר אלף למה ולמה ולהתדיין ולהתמקח ולהתפעל מציור של פרח ולפשר בין מריבות ולגהץ יצירה מופלאה מחרוזים קטנטנים, ולהמתין באורך רוח למילותיה האיטיות של ילדתה המעמיקה לחשוב – מי ייתן לה כוח?

מי יעמעם וירגיע את תחושת ההחמצה המרה המלווה את מילות הזירוז כשהן חותכות וקוטעות את פניות הילדים: לא עכשיו, לא יודעת, נדבר על זה מחר, לך מיד להתלבש, נו כבר, קדימה, מהר?

מי יחבק את אמא במקום כואב עמוק בלב,

מי ידע להגיד לאמא, אבל באופן כזה שהיא תבין ותאמין, שלמרות שהנקיון הוא רק בערך, והכביסה לא לגמרי, ולמחבת שכבות רבות, ושוב לא קוימה הבטחה אחת לילד וביומן של כתה ב’ מתנוססת הערה: "נא להקפיד על שכפולים חסרים" – מי יגיד לה שככה, בדיוק, עם כל החסרונות, הממלכה שלה גדולה ונפלאה ומפוארת?

מי ילחש לאמא מילים טובות שהיא תשמע, ויעריך את עמלה, ויכיר במורכבות האינסופית של להיות, פשוט להיות, יום אחר יום אחר יום?

מי יביט בזוג גרביים, שידיה של אמא הלבישו והפשיטו, כבסו וקפלו ושמו במגירה והוציאו ממנה והלבישו והפשיטו וכבסו וקיפלו מאות פעמים, ויזכיר לעצמו שזה רק זוג אחד מני עשרות בבית, ובכל אחד כבר טיפלו מאות פעמים, מי ימנה את עשרות אלפי הפעולות שנפעלו עד כה רק בקשר לגרביים – כשישנם גם כל השאר?

מי יחשב את סך כל הכריכים, סך כוסות הזכוכית הנקיות, סך טיפות היוד על הפצעים, סך הגזרים והתפודים שקולפו, הכינים, במחילה, שסורקו, העופות שתובלו ונצלו, החיבוקים, הנשיקות, הכפתורים שנפתחו ונסגרו, אלף אלפי דיווחים שנקלטו, סיפורים שסופרו, מילות אהבה שנלחשו?

בעולם כזה, שתובע סך הכל ותוצאות, שנועץ עיניים נוקבות כמו סכינים עמוק בגב ודן ומבקר ושופט ומגנה וכל הזמן יש לו מה להגיד – אם קצת מוזנח או מוחצן ומטופח, אם הגדולה פרועה ותוססת והקטנה חלשה ומהססת, אם הילד קפצני או הנער ביישני, איך נראית התעודה ובאיזה סמינר יקבלו את הילדה – מי ירגיע את אמא הרגילה, אמא הלא מושלמת? מי יאהב אותה ככה ויאמין שהיא שווה?

כשכל הזמן בודקים ומדרגים, מציינים ומסכמים, מצמידים תוויות ומעידים עדויות, ובוחנים את הכל: את הכשרונות ואת המידות הטובות ואת הצביעות ואת החוכמה ואת דרגת הרוחניות בפומ

השאירי תגובה

את חייבת להיות רשומה ומחוברת בשביל להשאיר תגובה.

קטגוריות

© כל הזכויות שמורות ל אשירה 2005 – 2014 אשירה נשיות יהודית באינטרנט – הפורטל המוביל לנשים יהודיות
RSS Feed Iconרסיסי מידע (RSS) | RSS Feed Iconרסיסי תגובות (RSS)

פיתוח ותחזוקה פרסום כשר

שלום לך -

You are not currently logged in.






» Register
» Lost your Password?