ראש חודש חֶשְׁוָן | הר’ ימימה מזרחי

בנות יקרות, החודש הינו חודש חשוון, מתוק מרחשוון,
אני קוראת עכשיו חלק מתפילת הגשם שקראנו בהושענא רבא: ״אל נא למען אב אומץ ממוצאי עלילה על מים, בצילך גוננתו והצלתו משטיפת מים, בגללו נשבעת שלא להביא מבול מים, בעבורו לא תמנע מים, הושענא והרוויחנא, אל נא למען אב״. נדבר היום כל כך הרבה על אבהות, על אימהות, כי התכונה הכי חזקה של נוח, שבגללה ניצלה התיבה שלו, ובגללה ניצל העולם כולו, זו האבהות. אנחנו נדבר על האב המדהים הזה, זיו חג׳בי שהובא היום למנוחות והשאיר אחריו שלושה בנים. למען אב, ריבונו של עולם, אל תמנע מים, הושענא והרוויחנא. אנחנו נדבר המון על אימהות, החודש הזה הוא חודש האימהות, של האמא הגדולה, אמא רחל, שזהו החודש שלה, חודש חשוון, נזכיר אותה היום ונדבר עליה המון בשבוע הבא בעזרת ה׳. השנה הזו היא שנת האב ושנת האם כי היא שנה מעוברת ויש בה היוולדות. בעזרת ה׳ שלא תהיה אחת שלא יוולד לה משהו, כי שנה מעוברת חייבת להתחיל עם בחילה והקאות, אז גם אם היא לא התחילה כל כך טוב, בעזרת ה׳ בהמשך שלה, אתן תחזיקו תינוק ותגידו ״אל הנער הזה התפללתי״. כשקוראים את רש״י הראשון של התורה מרגישים כאילו הוא נכתב ב- 2018, רש״י שואל, למה פתח בבראשית? הרי תורה זה קובץ הלכתי, זהו ספר חוקים, אז מדוע לא מתחילים במצווה הראשונה, ״החודש הזה לכם…״? למה מתחילים בתיאור הארץ? והתשובה היא ״שמשום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים״. יבואו אנשים ויתלוננו שאנחנו לקחנו להם את האדמה שלהם, אך אנחנו לא נוכל להקריא וליידע את כולם את הכתוב בספר בראשית, ולכן הפסוק הכל כך חכם הוא, ״כוח מעשיו הגיד לעמו״, לנו ולא להם, מפניי שגם אנחנו לפעמים מתבלבלים וחושבים שאולי האדמה הזו לא שייכת לנו. כשמישהו מסוגל לרצוח אמא אדמה בשביל חלקת אדמה, זה כמו קין, שרצח בשביל חלקת אדמה. אצלנו הכוח הוא אימהות וחיות. לא אדם שנלחם רק על אדמה, אלא חווה שנלחמת על חיים, כי היא הייתה אם כל חי, ואם זה הכוח. קים הצעירה, יהי זכרה ברוך, ה׳ ייקום דמה, שנרצחת בגיל כוח, רק בת 28. אז מה התשובה שאפשר לתת ליתומים האלה? אין תשובה. את התשובה האפשרית נותנת לנו אמא רחל בסיפור שלה. בחודש הזה, אמא רחל מתה בלידתה, לא עלינו, ואין צער יותר גדול מלא לגדל את הילד שלך, ״ וזכני לגדל בנים ובני בנים״. אמא רחל עומדת למות בלידת בנימין בנה, יום פטירתה הוא ביום הולדתו של בנימין, ואז המיילדת אומרת לה דבר כל כך משונה. ״ויהי בצאת נפשה כי מתה, ותאמר לה המיילדת, אל תיראי רחל, כי גם זה לך בן״, המיילדת אומרת את המשפט המדהים, האלמותי של האימהות: רחל, אל תדאגי, לאימהות אין תאריך תפוגה, גם זה יהיה הבן שלך, ואת תמשיכי לקוות לו, ולבכות לו, כי אמא אף פעם לא מפסיקה להיות אמא. גם כשהיא למעלה בשמים, רחל לא מפסיקה לבכות על בניה.