השגחה מעל לעננים – סיפור לשבת

הרב שלמה קרליבך, טס פעמים רבות כדי לזמר ליהודים בכל רחבי העולם, והיה דמות מוכרת אצל צוותי האוויר של חברות הטיסה הידועות באחת הטיסות, כשעה לאחר ההמראה, קם ר’ שלמה ממקום מושבו וראה דיילת אחת ממלמלת בשפתיה ואוחזת בידה סידור, הוא התפלא מהמראה הלא שיגרתי והמתין לסיום תפילתה.

כאשר סיימה אמר: “אחות קדושה. אני רואה שאת מתפללת מסידור. האם את יהודיה?”

הדיילת ענתה: “אמנם הורי אינם יהודים, אבל נולדה בי איזו משיכה ליהדות. למדתי כמה שנים אצל רב יהודי אורתודוכסי ולאחרונה התגיירתי כדת וכדין ואני נוהגת, כפי שאתה רואה באורח חיים של תורה ומצוות על פי ההלכה”.

כמה דקות לאחר מכן ניגשה הדיילת לר’ שלמה ושאלה אותו: “האם אתה רב? אולי תוכל לעזור לי בבעיה דחופה?”, ר’ שלמה הנהן בראשו והטה את אזנו לדבריה.

“בזמן האחרון נקשרתי לבחור יהודי, אבל הוריו מתנגדים מאוד לשידוך בגלל שאני גיורת ולא מרשים לו להתחתן אתי, ואפילו מאיימים לנתק את הקשר בינינו. אנחנו אוהבים מאוד אחד את השני, אבל הוא קשור להוריו ולא רוצה לצערם. הוא שבור מכל המצב ואני חוששת שהוא עומד לנתק אתי קשר. רבי, האם תוכל לעזור לי?”.

“אני אשתדל”, אמר ר’ שלמה, “תני לי את מספר הטלפון של הוריו וגם את מספרך ואני אנסה כמיטב כוחי, לשכנע אותם שלא יתנגדו לחתונה”.

כאשר הגיע ר’ שלמה ליעדו, התקשר להורי הבחור ונתקל מצידם ביחס עוין ומנוכר. ניסיונו של ר’ שלמה לגרום לאב לראות את הדברים באופן אחר עלו בתוהו. ככל שניסה לשכנעו, כך האב התרגז יותר עד שצעק לבסוף: “תדע לך שאני ניצול שואה! ובגלל מה שה’ עשה ליהודים באמצעות הגויים, אני שונא יהדות, אבל אם הבן שלי יתחתן עם גויה, אהרוג אותו!”.

שלמה הבין שאין טעם לדבר יותר וסיים את השיחה הטלפונית. הוא התקשר לדיילת כדי לספר לה על אי הצלחתו. הדיילת לא ענתה ובמקומה ענה אביה. ר’ שלמה שוחח עמו וסיפר לו על השתדלותו למען בתו. האב כעס על ר’ שלמה בגלל שהתערב וניסה לגשר בין הצדדים. ר’ שלמה ניסה להצדיק את עצמו באומרו: “הרי כתוב בגמרא שהקדוש ברוך הוא מתעסק שליש מזמנו בשידוכים ואני מנסה לעזור לו טיפ -טיפה… אבל מה שברור לי הוא שבתך והבחור אוהבים מאוד זה את זה וחבל מאוד שלא יתחתנו”.

קולו האכפתי של ר’ שלמה נגע ללבו של האב. הוא החל לבכות ואמר בהתרגשות: “אני אגלה לך סוד שלא גיליתי לאף אחד והייתי בטוח שלא אגלה לעולם. אני ואשתי נוצרים, אבל לא אמיתיים. שנינו בעצם יהודים ניצולי שואה, ובגלל מה שה’ עשה ליהודים, אנחנו שונאים יהדות. אנחנו מעמידים פני נוצרים, למרות שלא התנצרנו באופן רשמי וגידלנו את ילדינו כנוצרים לכל דבר. הם לא יודעים את האמת…”

“אם כך”, אמר ר’ שלמה בהתלהבות, “בתך יהודיה מלידה ואין בעיה! אביו של הבחור רוצה שכלתו תהיה ממוצא יהודי וכעת התברר שהיא באמת כזאת תגלה לה את האמת והם יוכלו להתחתן”. אביה של הדיילת התרצה ור’ שלמה הצליח לשכנע את ההורים משני הצדדים להיפגש ביניהם.

הפגישה נערכה במלון שבו התאכסן ברגע הפגישה אחד האבות צעק: “יענקל’ה!”
והשני ענה לעומתו: “הרשל’ה!”, והם נפלו זה בזרועותיו של זה. לאחר מכן הסבירו לנשותיהם ההמומות שפעם, לפני שפרצה המלחמה למדו כחברותא בישיבתם. כל אחד סיפר שהיה בטוח כי רעהו נספה בשואה.זיכרונותיהם עלו ופרצו. הם נזכרו בילדותם האבודה ודיברו עליה בנוסטלגיה מהולה בכאב.

אחד מהם אמר: “זוכר איך חלמנו על העתיד כשהיינו בחורי ישיבה?! אמרנו אחד לשני שכאשר נגדל ונתחתן ויהיו לנו ילדים בוגרים, נשיא אותם אחד לשני. אנחנו שכחנו לגמרי, אבל ה’ לא שכח…”