איך אפשר לעזור?

שלומית שוורץ. אמא לארבעה

ב"ה חזרנו מבית החולים, מחלימים ומצוידים!

חוץ מלפרוק את הילד מהמושב שלו, היינו צריכים לסחוב איתנו חמישה תיקים בגדלים שונים, המכילים ערבוביה של חפצים: פיג’מות מחוידקות, נעלי בית, מיני נגן DVD, עטיפות של חטיפי שוקולד, קלמנטינות מפוצצות ונוטפות ושמונה בקבוקים של אנטיביוטיקה במינון גבוה, לחודש הקרוב.

איזה מזל שלא השתחררנו ביום שישי, והגענו שעה לפני שבת, כי מי היה פורק את כל הציוד הזה לפני שבת? אף אחד, והתכולה שלו היתה מתגוללת על הרצפה ומתפזרת במלואה עד סעודה שלישית- בטוח!

אבל, אל לנו להתלונן!

לא פשוט להיות מאושפז עם ילד, בכל גיל שהוא בבית חולים, בשל דלקת זו או אחרת!

החיים עוצרים מלכת. החיים מקבלים פרופורציה. פתאום את מוצאת את עצמך משלבת את הביטוי ‘רק בריאות’ בכל משפט שני שאת מוציאה מהפה. ומגלה שהבוקר מתחיל לפני השעה 07:00.

את מתרוצצת בין הבית לבית החולים, מנסה לבלות זמן איכות עם כל המתוקים, כל אחד כפי צרכו, והופכת להיות סדרנית זמנים, כשאת מנסה לתמרן בין מתי אמא שלך תגיע לשמור עליהם ומתי אמא שלוֱ!

אבל הכי קשה, לענות על השאלה של הסובבים אותך: ‘ במה אני יכול לעזור?’

לאט לאט מתחילים לעלות על זה שלא ראו אותך בשבילים מזמן, ומי שבא לאסוף את הילדים מהגן ומהמעון לא דומה לך או לבעלך, והוא גם לא הבייביסיטר שהילדים שלך בדרך כלל נראים בחברתה, אז אנשים מחברים עובדה אחת לשניה ויוצא להם: שמחה/משהו איום.

אז הם מאוד נחמדים ומרימים טלפון, או שולחים הודעה, שאת מקבלת כעבור יממה, כי אין קליטה במחלקה, היות והיא ממוקמת מתחת לאדמה למקרה של התקפת טילים, וכשאת רואה אותה, את חוזרת, כי לא נעים, אנשים נחמדים, סך הכל.

הם מאוד רוצים לעזור ושואלים במה?

ואת חושבת, באמת יש לי המון על הראש:

צריך לשטוף את הרצפה,

להחליף סדינים,

לגהץ ערמות של חולצות שבת לבנות לא מעומלנות,

להשקות את העציצים, שהספיקו לכמוש להם לאיטם,

ללכת לפעילות הורים בגן של קושקוש, שמטרתה לגבש את ההורים לעשייה חיובית, ( מי שישמע…)

לזרוק את השאריות מלפני שתי שבתות שכבר הספיקו להעלות כמויות רציניות של עובש,

לקפל סלסילות כביסה בצבעים שונים ובגדלים שונים,

והכי חשוב- לא לשכוח ללכת עם מותק לתור שנקבע לו לאבחון של קלינאית תקשורת,

כל כך הרבה מטלות, איך תוכלי לחלק אותן בין כל המציעים?

זהו שלא!

לא נעים לך שאף אחד יקפל את הכביסה שלך, יגהץ את החולצות הדהויות, יפשפש בארון הסדינים למציאת חדשים, לא זהים, ויראה לאיזה מצב הגיע המקרר שלך, תוך שבועיים בלבד!

אז את אומרת לכולם תודה רבה, שאת מעריכה שהם מתקשרים ומתעניינים, מה שבאמת מחמם לך את הלב, ומתחילה לעשות סדרי עדיפויות מבחינת מטלות, מה הכי דחוף ומה פחות, ומבקשת מהשם כוחות לעמוד בכולן.

אבל את צריכה לזכור, שמה שהכי חשוב, הוא, לא להגזים יתר על המידה, כדי שבסוף לא תמצאי את עצמך, קובעת תור לרופא המשפחה, כי התעוררת הבוקר ולא ממש הרגשת טוב…