עבודה בפרשה | פרשת מקץ | הרבנית שריג

עבודה בפרשה פרשת מקץ | הרבנית שריג

מה הם לא עשו לו,האחים ליוסף, מה הם לא עשו לו, הרחיקו אותו, לא דברו איתו, קינאו בו,רוצים להמית אותו, מוכרים אותו,
איך, איך אפשר לסלוח על דבר כזה? האם יכולה להיות לכך תקנה?
את יודעת מה הוא אמר לי אח שלי, אומרת לי אשה יקרה אחת מתל אביב, בחיים אני לא אסלח לו.
מילים קשות, מעשים שאין להם כפרה…אין להם?!?!
ואם ר’ לוי יצחק מברדיצ’ב יתנדב להיות המגשר ביניכם- מה תגידי על זה??? מוכנה לנסות?

‘ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו, את האלוקים אני ירא….ויעשו כן’ (בראשית מבי ח)
ה’קדושת לוי’ רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר כי הפסוק אינו מובן וצריך ביאור.
1. לדעתו, סדר הדברים בפסוק לא מתאים. נכון יותר היה שיוסף יגיד לאחיו קודם כל :”את האלקים אני ירא”, שזה סוג של התנצלות ורק אח”כ להורות להם מה עליהם לעשות.
2. הדבר השני שמטריד אותו זה העובדה, שמיד כתוב על אחי יוסף:”ויעשו כן”- זה לגמרי לא ברור, מה עשו?? הרי לא עשו שום דבר בסמוך לדבריו של יוסף, אלא רק אח”כ חזרו אל אביהם, קבלו את הסכמת יעקב והביאו אליו את בנימין.
כיוון שכך, אומר לנו הקדושת הלוי כנראה,יש בכך הדרכה לכל אדם בחייו- סגולה גדולה להצלחה.
קורה בחיים, שאנחנו נתקלים באדם שמנסה למרר את חיינו ולהערים קשיים. “אויב” שצץ לנו באמצע הדרך ואין לנו מושג איך להיפטר ממנו.
אדם כזה, הוא אומר אין לך ברירה, אלא לדון אותו לכף זכות ולסנגר עליו שמה שהוא עושה מתוך כוונה טובה ויראת שמיים הוא עושה. ובלשונו:”וכיוון שיתקרב אליו בליבו יגיע גם שלום ביניהם.”

ובחזרה לפסוק-
בעצם מה שאומר יוסף לאחיו- משמעו: ‘זאת עשו וחיו – את האלוקים אני ירא’ כלומר, אם אתם מחפשים פתרון כיצד לצאת מכאן ולחיות, עצתי לכם- שקודם כל תחשבו עלי לטובה,תלמדו עלי זכות שמה שאני עושה, אני לא עושה לא משנאה ולא כדי להתנכל לכם,האמינו, הוא מציע להם, כי- את האלקים אני ירא. זה יביא את לבבי להתקרב אליכם.
וזה מה שכתוב מיד אחר כך, ‘ויעשו כן’, כלומר קבלו את עצתו, והאמינו בו שהוא ירא אלוקים, ואינו עושה מעשיו משנאה.
מובא כהדרכה לחיים בספר ברכי נפשי, פרקי חיזוק ואמונה, הרב יצחק זילברשטיין, עמ’ תקכ

האם יוסף צדיק בעיניהם או רשע ? ראו כמה יפה מבררת העבודה את הענין, ברוח פירושו של סנגורם של ישראל-

אחי יוסף והעבודה:
הליינר: יוסף רשע

שאלה ראשונה: האם זאת האמת?
כן.הוא מכביד מאד עלינו, הוא מאשים אותנו בריגול, הוא כלא את אחינו, הוא דורש מאיתנו להביא עוד אח שלנו, הוא מתייחס אלינו בחשדנות ולא כפי שהוא מתיחס לשאר האנשים הבאים לבקש אוכל במצריים.
שאלה שניה: האם אתה יכול לדעת בודאות שזו האמת?

לא. הרי את כולנו הוא השאיר בחיים, הוא מתענין ושואל עלינו ואינו אומר מדוע..
שאלה שלישית: איך אתה מגיב כשאתה מאמין למחשבה?

בפחד, בחשש, בלוחמנות (רש”י בראשית מ”ב י”ד: לכך באנו להרוג או להיהרג”)

שאלה רביעית: מי תהיה בלי המחשבה?

‘זאת עשו וחיו – את האלוקים אני ירא’ כשאנחנו מאמינים למחשבה כעצת יוסף שהוא אכן ירא אלוקים- יש לנו אפשרות לחיים. אנחנו לא כועסים, אנחנו לא מיואשים,אנחנו לא מרגישים שיוסף אויב, אנחנו מבינים שיש נסתר מאיתנו, יש בנו תקוה, שעוד יכול לצאת מכך טוב.

ההיפוכים:

1. יוסף צדיק
הם מוכנים לערוב לו: ראובן בבניו וכן יהודה הם מאמינים באפשרות שכל רע לא יאונה להם (בראשית מג ח’) : שלחה את הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו”

2. אנחנו רשעים
” אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת” (בראשית מ”ב כ”א) . אנחנו אשמים במה שבא עלינו. בכך שמכרנו את יוסף, הבאנו עלינו את הצרות האלו.