עבודה בפרשה | פרשת בא | הרבנית שריג

בס”ד

עבודה בפרשה – פרשת בא

הרבנית שריג



מכירה את לא נעים??



אותו דבר מעצבן שבגללו אנחנו נמנעים מלעשות כל מיני דברים, לשאול שוב כי לא הבנו, לעמוד על משהו שמאד חשוב לנו, או לבקש משהו שבשמחה היינו עושים למען מישהו אחר???



הסיבה שמעכבת אותנו מלעבור את המחסום הזה היא בדרך כלל – מה יגידו, מה יחשבו עלינו.

אשה שמאד קרובה אלי, אמרה לי שהיא מאד רוצה להתחיל ללכת עם כיסוי ראש.

ו…שאלתי, זה לא כל כך פשוט היא אמרה, אני עובדת במקום מאד ציבורי, לא נעים לי לי שתחילו לדבר…



גם כמה חודשים אחר כך היא המשיכה לספר לי כמה היא רוצה לכסות את הראש וכמה זה קשה לה לחשוב איך יתייחסו לצעד זה הסובבים אותה במקום העבודה.

גם שנתיים אחר כך שמעתי ש…

ואז הלכתי איתה לקנות פאה, והפאה , יפה מסודרת, שכבה לה באפלוליתו המשמימה של הארון עוד זמן מה…



יום אחד קבלתי טלפון, את יודעת אמרה לי האשה היקרה הזאת, הלכתי היום עם הפאה לעבודה,
ואיך היה שאלתי, מעריכה את אומץ הלב ומחכה לשמוע מה עבר עליה??

אה, אף אחד לא אמר שום דבר. אפילו לא הסתכלו.
כמה מאכזב לגלות שאנחנו לא מרכז היקום של כולם???

“הַחדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”

שמות יב ב

מצות קידוש החודש היא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל כעם.

לפני שהחלו לסמוך על הלוח המחושב, היה זמן קידוש החודש
וכתוצאה מזה כמובן כל הלוח היהודי וזמני החגים,

מבוסס על עדים שראו את תחילת הופעתו של הירח.

משנתקבלה עדותם בבית הדין הוכרז היום כראש החודש
והופצה הידיעה לשאר חלקי העם על ידי הדלקת משואות בראשי ההרים.

אומר לנו רש”י על הפסוק:

נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו כזה ראה וקדש”.

מנין לרש”י שהיה קושי למשה?

מלשון הפסוק שאומר החודש הזה,

השימוש במילה זה כמו למשל גם במעשה המנורה:

“וזה מעשה המנורה” (במדבר ח ד) מלמד שהיה צריך להראות דוגמא ולהגיד לו כזה.
כמו זה צריך לעשות.

לא פחות חשוב לשים לב,

שגם אדם גדול וענק כמשה רבנו מבקש מהקב”ה להסביר לו כשהוא לא מבין.

המושג של לא לשאול או לא לבקש כי לא נעים,
מלווה אותנו בצמתים שונים בחיינו מה התוצאה הישירה?

כשאנחנו לא מבקשים – אנחנו נמצאים מראש בחוסר ידע או בתשובה שלילית.

כשאנחנו מבקשים – אנחנו פותחים את האפשרות לקבל תשובה של כן או של לא.

זזנו באפשרויות לפחות בחמישים אחוז.

מזל (שם בדוי) סיפרה לנו כי היא נמצאת במתח רב כיוון שנקלעה לקושי כספי.

היא עובדת במקום עבודה מסודר כבר שנים רבות ומוערכת שם מאד.

עכשיו בשעה של מצוקה היא אומרת ששנתה נודדת,
היא יודעת שהיא חייבת להשיג סכום מסוים של כסף
אבל אין לה האומץ לגשת למחלקת משאבי אנוש ולבקש.

היא התייסרה מאד ובקשה לבדוק את המחשבה הזאת.

אחת הדרכים הפשוטות לברר מהי המחשבה שמכאיבה לנו היא לשאול דווקא על התוצאה –

מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות אם תבקשי ?

והתשובה היתה הדבר הגרוע ביותר שיקרה הוא ש:

הם לא יתנו לי.

האם זאת האמת שהם לא יתנו לך?

לא

איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שהם לא יתנו לך?

כשאני מאמינה למחשבה שהם לא יתנו לי,

אני לא מבקשת,אני רוצה למות מבושה, אני מפחדת שיסתכלו עלי כמו מסכנה,

אני מפחדת שידברו עלי, אני מפחדת לבכות לפני מישהו,

אני מפחדת שזה יעכב את ההתקדמות שלי בחברה.

מי תהיי בלי המחשבה שלא יתנו לך?

משוחררת, מסוגלת להגיד שאני צריכה, מסוגלת לראות שאני תורמת לחברה הזאת.

היפוכים:

הם לא יתנו לי הלוואה


הם כן יתנו לי:


כי הלוואה היא חלק מהתנאים הסוציאליים שניתנים לכל העובדים ואם אני עומדת בקריטריונים אין סיבה שלא יתנו לי,
למה שלא יתנו? אני מתחייבת שזה ירד מהמשכורת ואין שום סיכון לחברה מכך.

אני לא אתן להם הלוואה


מזל חייכה כשהבינה שהמשמעות היא לאו דווקא כספית. כשאדם לא מבקש משהו הוא בעצם שולל מהשני (הפרטי או הארגון) את הקרדיט להיות במקום מועיל, משמעותי.

אני לא אתן לעצמי הלוואה


במובן שאם לא אדבר אין סיכוי שמישהו ידע שאני צריכה עזרה. אם יש מישהו שלא נותן כאן- זה אני לעצמי.

במפגש שלאחריו, שאלנו מה קרה במשך השבוע?

מזל ספרה לנו שהיא אזרה אומץ ונכנסה למנהלת משאבי אנוש בארגון.

ברגע שאמרה לה שבאה לבקש הלוואה ענתה לה האשה שהיא לא רואה שום בעיה,
אבל מבקשת לשאול למה היא מעדיפה לקחת הלוואה ולא לפתוח את הקרן שיש לה שם ובה בערך אותו סכום……?!

כמובן שהסיבה היתה פשוטה,

מזל כלל לא ידעה על קיומה של הקרן,

ודאי לא על הסכום שנצבר בה.

וגם לא היתה יודעת על כך אם לא היתה נגשת ושואלת.