גם אני גם אני | עבודה בפרשת בהעלותך | הרבנית שריג

הגמרא מספרת סיפור שנשמע קצת מצחיק.
לאחר מותו של רבי אומרים החכמים שעכשיו משמת, בטלה ענווה מהעולם.
אומר להם רב יוסף: “מה פתאום, שכחתם אותי?”
גם אני, גם אני נמצא ולכן יש עוד ענווה בעולם….(סוטה מב ב)
מצחיק עד שאנחנו יודעים את העובדות.
רב יוסף היה ראש ישיבה, נהיה עיוור ושכח את תלמודו. בעצם הוא אומר:
“מי שמחזיק מעצמו שיסתכל עלי. על מה יש להתגאות? כל דבר יכול להתהפך ברגע.
אפילו תורה שרכשת הקב”ה יכול לגרום לך לשכוח.
ולכן אני, אומר רב יוסף, סמל ענווה מהלך. שמי שמסתכל עלי לא יוכל לבוא לידי גאוה.”
ענוה היא מידה חמקמקה. היא יכולה להתחבא באצטלה של צדקנות, של רצון להכרה.
איך נדע אם אנחנו באמת נוהגים בענוה או שמא אפילו בלי כוונה זהו זיוף בלבד?
אומרת לנו הפרשה:
“וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”(במדבר יב יב)
שיא הענוה, משה רבנו, מוזכרת ענוותנותו מיד אחרי שמרים ואהרון מדברים עליו
ועל אודות האשה הכושית אשר לקח.
עוד פסוק אחד מביאה התורה מיד אחר סיפור מעשה זה
ובין ההכרזה על משה כענו באדם והפסוק הוא:
“וַיּאמְרוּ הֲרַק אַך משֶׁה דִּבֶּר ה’ הֲלא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה’ “
כלומר – הקב”ה מדבר גם איתנו, לא רק עם משה. הפסוק מביא גאוה לעומת ענוה.
גאוה נובעת ממוטיב של השוואה. היא מושא כח מדומה.
אני יותר יפה, חזק חכם, עשיר ממנו…
אם אדם למשל אומר שהוא ידען וכד’ אין בזה משום גאוה
הוא מתגאה כשמהות הענין היא שהוא יודע יותר מאחרים.
מידת הענווה לעומתה, אינה מחנכת אותנו להתבטלות בפני אחרים,
אלא להתמקדות בחיים שלנו מבלי למדוד את השיגינו ביחס להישגיהם של אחרים,
אלא ביחס לפוטנציאל האישי שלנו.
איך נדע אם ההשתדלות שלנו אמיתית? אם הענוה שלנו אינה ענוה מזויפת?
נותן לנו הרב קוק סימן
“כל זמן שהענווה מביאה עצבון היא פסולה. וכשהיא כשרה מוסיפה היא שמחה, גבורה וכבוד פנימי.” (מידות הראי”ה ענווה אות ז)
כלומר אם את מרגישה ענוה אך עצובה – כדאי שתצחקי קצת על עצמך כי את לא שם.
ענוה אמיתי נותנת כח, שמחה ולא מכלה את הכוחות.
יוצא שלפעמים אני חושבת לעצמי באמת, השתדלתי כ”כ ואני מה זה נהדרת…
והדבר היחיד שנהדר באמת, זה היכולת שלי לבחון את זה שוב….
א. ספרה כי היא מוצאת את עצמה נותנת ונותנת, קשובה ומתרוצצת בשביל כולם
אך מרגישה דהויה וחסרת כוחות מבחינה רגשית.
היא יודעת שההגזמה בעכריה אך לא יודעת מה לעשות כדי לצאת ממעגל הקסמים הזה
בו קשה לה להגיד לא.
התמקדנו בסיפור שלה על אשה שמזה שנים מספר היא מכירה
והיא לה אוזן קשבת ועזרה לעת מצא.
הקושי הגדול של א. כפי שהיא הציגה אותו זה
שאם תפחית מהזמן והמאמץ שהיא משקיעה באשה זאת
זה יהיה נורא לאשה כי אין לה אף אחד בעולם.

הליינר- אין לה אף אחד בעולם
1. האם זאת האמת שאין לה אף אחד בעולם?
כן
2. האם את יודעת בוודאות שזאת האמת שאין לה אף אחד בעולם?
כן
3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שאין לה אף אחד בעולם?
קשה לי, אני מרגישה לכודה, אני עיפה, אני לא מוצאת זמן לעצמי,
אני עושה וזה מאד חשוב אבל אני לא שמחה. עולים לי סיפורים
איך תמיד לא מצאתי זמן לעצמי כי מאז שאני קטנה סמכו על דעתי
ובקשו שאחליט ואקח אחריות בכל דבר. זה בעצם סיפור חיי.
4. מי תהיי בלי המחשבה שאין לה אף אחד בעולם?
היה קשה לא. להתנתק אפילו לזמן קצר ממחשבה שהיא קשורה אליה כל כל הרבה זמן.
בסופו של דבר בסיוע הקבוצה הרגישה את האפשרות להוריד את עול המחשבה מעליה
ולתת לעצמה להציץ באפשרות של החופש ללא המחשבה.
בלי המחשבה שאין לה אף אחד בעולם היא משוחררת לתת כשהיא יכולה,
להקשיב בשמחה בלי עול וגם להגיד לה מה שהיא לא מעיזה אף פעם-
“לא נח לי כרגע, בואי נדבר מאוחר יותר. ”

ההיפוכים– הפוך את המחשבה: אין לה אף אחד בעולם
יש לה את כל העולם
1. היא לא הכירה אותה כל חייה- היא הסתדרה לפני כן.
2. יש לה את בעל הסופר, את הרופא, כל בעלי המקצוע שתומכים
3. יש לה השגחה כמו לכל אחד.
הרבה דרכים לו למקום…איך אני יודעת שאני לא חייבת?
כי אם לא הייתי עדיין הקב”ה היה דואג לה.
4. וכמובן יש לה את התמיכה הפיזית של העולם האדמה שנושאת אותה, השמש שמלטפת, ועוד
ובעצם: כשא. חושבת שהיא המשענת היחידה שלה בעולם, האם היא לא שמה את עצמה במרכז,
כבעל היכולת ומונעת מהאשה ומעצמה את כל שאר העולם????
א. גילתה על עצמה (בפליאה) שתחת הרגשה של התבטלות וענוה יש בעצם גאוה מסותרת של הכל תלוי בי
(גם) אין לי אף אחד בעולם
חשוב: בהיפוך מסוג זה צריך לשים לב שהוא אינו בא להחליש
אלא לתת פרופורציה אמיתית בלבד. האם הזולת הוא יוצא דופן?
או האמת היא שמה שאנחנו חושבים על הזולת “ממסכן” אותו
אך בעצם משקף אמת אוניברסאלית מסוימת?
אין לי אף אחד בעולם
גם לי יש דברים שאני לא יכולה לשתף אף אחד,
גם אין לי אף אחד בעולם- כשאני צריכה לענות לה ואין מי שיחליף אותי במטלה הזאת.
גם לי אף אחד בעולם- בדברים מאד אישיים,
תמיד יש דברים שאני צריכה לפתור ביני לבין עצמי.
אז גם עם זה ננסה לראות שכשאנחנו מרחמים על מישהו-
יכולה להיות בזה בלי שהתכוונו,באמת בלי שהתכוונו- סוג של התנשאות על השני.

ולסיום:
המקום הנכון הוא המקום שהאדם נמצא בהכרתו

אומר לנו הנביא :”אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה’ ” (ירמיהו כג כד)
הפירוש החסידי מציע שכדי להבין מה אומר הפסוק נפסק אותו בצורות שונות:
“אם יסתר איש במסתרים ואני,(כלומר יגיד הכל ממני, איזה תותח אני)
לא אראנו (אני לא שם עליו) נאום ה'”
אבל אם- “אם יסתר איש במסתרים ואני לא,
(כלומר לא יחזיק לעצמו טובה על מה שקורה
אלא באמת יהיה במקום ההכרתי שהכל מלמעלה)
אראנו (!!!!)נאום ה'”.