הנה זה הגיע, חודש תמוז.
גם אותכם חודש תמוז קצת מבאס?
בחודש תמוז מתחילה האבילות של שלושת השבועות ותמיד אני חוששת מה יהיה בו השנה.

גם הפרשה הזו בסימן אבל ומוות. פרה אדומה המטהרת מטומאת מת, מות מרים ואהרון, ואפילו הבשורה על מות משה.

האות של חודש תמוז בספר יצירה הוא ח’ והפרי צדיק מסביר שהופעתה הראשונה של כל אות היא עניינה. הופעתה הראשונה של האות ח’ בפרשת בראשית היא במילה חושך.

נפלא. חודש המאופיין בחושך.
וגם ההסטוריה של חודש תמוז לא מלבבת במיוחד. כל מיני אירועים היסטוריים מאד לא נעימים התרחשו בחודש הזה.

אז מעבר לאות של החודש, המידה של חודש תמוז היא ראיה והאיבר של חודש תמוז הוא עיין ימין. למה דווקא עיין ימין?
הפרי צדיק מסביר שעיין ימין היא העיין של תורה שבעל פה.
ומהי תורה שבעל פה?

תורה שבעל פה היא החלק שבתורה שנוצרה בידי אנוש, היא השיתוף שלנו בתהליך. בתורה יש חלק א-הי וחלק שהוא בעצם יצירה אנושית. במתן תורה אמנם ניתנה תורה, ולפי המדרש ניתנה באותה עת מסורת.

לכאורה אותה מסורת שניתנה בעל פה היא דבר קבוע שניתן מסיני, מה קשור פה יצירה אנושית?

וגם אם נאמר שיש פה יצירה אנושית, היה אפשר לחשוב שהיצירה האנושית הזו היא יצירה חז”לית ואנחנו הקהל הצופה.
אך לפי הפרי צדיק זה לא כך. תורה שבעל פה היא היצירה האנושית המתמשכת, וכל אחד מחדש בה.

עיין ימין, שמסמלת את הפרשנות האישית החדשה שלנו בתורה, מסמלת גם את האפשרות שלנו לתת פרשנות חדשה למציאות. ליצור יצירה חדשה בתוך המציאות הקיימת, לחדש חידוש בכל רגע. חידוש אישי ובלעדי. לכל אחד עיין אחרת, ובה הוא רואה את המציאות מזווית שונה.

האתגר של חודש תמוז הוא לגלות את האור בתוך החושך.
הפרי צדיק מסביר שהחושך עניינו הסתרה. כשמכבים את האור הכל נעלם מן העין. מה, באמת הכל נעלם? מה פתאום. אם נדליק את האור נגלה שהכל נשאר כמות שהיה תמיד.
בכלל, אור הוא דבר מדהים. האפקטים של זוית של האור, ועוצמת האור משנים הכל מן הקצה אל הקצה.

העניין של תמוז הוא לבחור מה לראות. שהעין שלנו, תראה מציאות מוארת. לחדש במציאות את החידוש שלנו, ושהחידוש שלנו יהיה חידוש של אור.

נראה לי שלפעמים צריך פשוט לפקוח עיניים. יש לפעמים מצבים שבהם לא רוצים לפתוח את העיניים, הבריחה נראית קלה יותר מן המציאות. אך לעיתים הפחד מן המציאות, או שהמציאות החשוכה של העיניים העצומות, קשה יותר מזו שנראה אם נפתח את העיניים.