rellyduk1698-1760 | י”ח אלול תנ”ח – ו’ סיון תק”כ
רבי ישראל ב”ר אליעזר ‘בעל שם טוב’ (נכתב בראשי תיבות בעש”ט), מייסדה ומחוללה של תורת החסידות ושיטתה, ממנה הסתעפו חסידויות רבות.
נשמתו של הבעש”ט ירדה לעולם כדי לעורר את עם ישראל ממצב של “עילפון” גשמי ורוחני בה היה שרוי לאחר “גזירות ת”ח ות”ט; ובדוגמת הסגולה לקרוא באוזנו של אדם שהתעלף את שמו, כך קראו לעם ישראל בשמו וירדה נשמתו של רבי ישראל לעולם.
מהו עיקר עניינו של הבעל שם טוב? זאת ביאר הוא בעצמו: “אני באתי לעולם הזה להראות דר אחר (מדרך הסיגופים והתעניות שנהגו הצדיקים בדורות הקדמונים) והוא, שיראה האדם להמשיך על עצמו שלושה דברים הללו” היינו אהבת ה’ ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים”.
מופתיו וניסיו היו לשם דבר.
בית מדרשו העתיק של הבעל שם טוב
כאשר הגיע הבעל שם טוב למז’יבוז’ החליט לגאול את בית הכנסת העתיק משיממונו ולקבוע בו את בית מדרשו.
בבית המדרש העתיק פעל הבעש′′ט את פעולותיו השמיימיות, הרביץ תורה וחסידות ועמד להגן ולהושיע את דורו.
סיפר הבעש”ט – “כאשר נטשו בני הקהילה את בית הכנסת, הלך בית הכנסת לפני בית דין של מעלה ותבע את עלבונו. שלוש מאות שנה התפללו בו יהודים, והנה, כעת, נטשוהו והותירוהו בדד, אין קול תפילה נשמע בין כתליו ואין יהודים באים בשעריו”.“טענותיו של בית הכנסת”, המשיך וסיפר, “עוררו קטרוג גדול בשמים על עם ישראל, משום שבית כנסת זה מכוון ועומד כנגד בית מקדש של מעלה, ומשום חשיבותו העצומה, ועל מנת להשקיט את הקטרוג, קבע הבעל שם טוב את מקום מושבו דווקא בבית כנסת זה.
קירות בית הכנסת העתיק ספגו את תורתו וקדושתו ובמשך שנים ארוכות היה לליבה הפועם של חסידי הבעל שם טוב.
בית הכנסת שרד מאות שנים, עד לשואה האיומה בו החריבוהו הנאצים ימ”ש.
בית הכנסת כיום הנו מבנה ששוחזר על פי מחקר מעמיק, תמונות ושרטוטים עתיקים כפי שהיה נראה בימי חייו של הבעש”ט.
מעיין הבעש”ט
המעיין קרוי עד עצם היום הזה, גם בפי התושבים המקומיים – “ראבינובה קריניצה”, שפירושו באוקראינית ‘מעיינו של הרבי’
מי המעיין ידועים בסגולתם הרפואיות בעבר ובהווה, מעיין זה על סגולותיו וסיפור היווצרותו מסופרים מדור לדור אף ע”י התושבים המקומיים.
על סיפור היווצרותו של המעיין:
מנהגו של הבעל שם טוב היה לצאת אל אותם מרחבים ולהתפלל על צאן מרעיתו ועל צרות הכלל והפרט. באחד הימים עת התבודד במקום ביחד עם תלמידו המובהק רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה בעל ה”תולדות יעקב יוסף”. התאחרה השעה ועם דמדומי השקיעה נזכר הבעש”ט כי טרם התפלל מנחה. ובבואו ליטול ידיו לפני התפילה נוכח לראות כי כלו המים מן החמת.
הזמן היה קצר מכדי להגיע למקור מים קרוב, והשעה הלכה והתאחרה.
בעל התולדות שעקב אחר רבו סיפר כי ראה את הבעש”ט נופל בפישוט ידיים ורגליים בחבטה עצומה על גבי הקרקע וזועק מקירות לבו בדמעות: “ריבונו של עולם, מבקש אני ממך ומתחנן לפני כיסא כבודך, אנא ברחמך הרבים הזמן לי מים לנטילת ידיים לתפילת מנחה, ואם לאו טוב מותי מחיי. הרגני נא הרוג ואל אאלץ לעבור חלילה על דברי השולחן ערוך”.
בסיימו את תפילתו שבקעה מקירות לבו, נוכח פתאום הבעש”ט שבמרחק שלש פסיעות ממנו החלו לבצבץ מים חיים מן האדמה…
או אז נטל הבעש”ט ידיו וניגש להתפלל תפילת מנחה ולהודות להשם על החסד הגדול שגמל עמו וברא עבורו מעיין שמימיו מפכים עד עצם היום הזה כעדות חיה למסירות נפשו של הבעש”ט על שמירת כל כללי ההלכה.
זהו אותו מעיין שמימיו ממלאים בקבוק זה שמאז היווצרותו ועד היום מהלכים סיפורי מופת.
תגובות אחרונות