בס"ד ובהשתדלותנו

השאלה הזאת עולה במוחי, לעיתים רחוקות או קרובות,

שאלה פשוטה: האם לא באסה להיות אשה?

נדמה שאנחנו לוקחות דברים יותר קשה, הרגש אצלנו עובד שעות נוספות. אנחנו מתמודדותעם כאב גופני שהגברים לעולם לא ירגישו, הריון שצריך לסחוב תשעה חודשים וצירים מיסריים.צריכות להיות קשובות, לא לפגוע ולנסות לא להעלב מכל שטות, צריכות להכיל את כל הסובבאותנו, לשמור על טהרת המשפחה, לבנות קרירה אם כמובן אנו מרגישות צורך פנימי בכך.

כן, להיות אשה זו עבודה קשה, אז לעיתים אני תוהה, האם לא באסה להיות אשה?

ככל שהתעמקתי יותר בשאלה והתבוננתי בנשות ישראל, נוכחתי לראות דבר מדהים, זהעמד לי מול העיניים כל הזמן ופשוט לא בחרתי להתבונן, הדמות המיוחדת הזאת שנקראת אשה.

מטבעה יש לה נפש עדינה ורכה, רגישה לצרכיי הסביבה והחברה ומאידך גיסא יודעתמתי עליה’ להיות חזקה, מתי נפשה צריכה להיות מחושלת לאיזו משימה. כמה נשים היום יששאינן נשואות, מחכות לרגע בו יבוא הגבר המתאים איתו יכלו לבנות בית בישראל, בית שבויתגשם כל אשר קיוו. כל יציאה חדשה עם בחור דורשת כל כך הרבה כוחות נפש, להתאפר, להתלבש,שוב להפתח ולספר על עצמך, שוב לחכות לטלפון שיגיד האם פירשתי נכון את הדייט שערך שעתייםתמימות.

כמה כוחות נפש בנות אלו מגיסות. כל אותן נשים אשר מייחלות לעובר בבטנם, לשמועאת הבכי הראשון שלו כאשר יוצא לאוויר העולם, להחזיק אותו ולהעניק לו בית חם, ללמד אותותורה מהי, והן מחכות ומתפללות, כמה כוחות יש לאותן נשים יקרות! ויחד עם אותו כוח רגישותאין סופיות, עדינות, רכות וחמלה. לעיתים אני מרגישה שהעולם היום שכח מהי באמת אשה,מצפים מאיתנו לעיתים להדמות לדמות הגבר, להיות שווים לו. בעיניי, כל התפיסה הזו לקויה’כי אין שום צורך שנהיה כמו הזכר, יש כל כך הרבה דברים נפלאים אשר מייחדים אותנו, אנועומדות בזכות עצמנו.

כל עניין הטהרה מעצים את דמות האשה, את היופי שנמצא בה ואת הכוח וההשפעה שישלה בביתה. כאשר אמא תהיה שמחה בביתה כל בני הבית ירגישו באותה שמחה גם אם לא כולם יצליחולדבוק באותה שמחה זה יגע במקום בנשמה שנוסך לבן אדם ביטחון, כאשר אמא עצובה רוח נכאיםדובקת בבית, כל האווירה משתנה. יש לנו השפעה אדירה!

אולי יש טענות שכליות חזקות שיוכיחו כמה אנחנו מסכנות ומקופחות אבל אני חושבתשיש דברים שפשוט מרגישים, זה בידיים שלנו כיצד להסתכל על תפקידנו כאן בעולם ועל הזכותשניתנה לנו להיות אשה. טענות שכליות יש לכאן ולכאן ואני רק כותבת את ההרגשה הפרטיתשלי. הכל מעת ה’ ולכל אחת ואחת יש מקום בנשמה שפשוט רואה את הכוח שיש בנו, את הדברהמקסים הזה שמייחד רק אותנו. אני מקווה שנצליח להרגיש כל רגע את אותה תחושת שמחה שללהיות אשה.

בברכת סוף שבוע נעים,

יעל רון.