ר’ נחמן כותב: “כאיש הישראלי, נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה”.

הרי כל החיים אני מנסה שתהיה לי ממשלה על עצמי, עיקר העיסוק בחיים שלי זה לדעת משול על עצמי, על הרצונות שלי והתאוות שלי. וההבנה היא שאתה יכול לאבד תוך שניה את כל המהות שאליה אתה רץ, רק בגלל משפט אחד של מישהו אחר. ואז אתה תוך שניה מסתובב ונעלם בתוך מן “מצרים” בתוך מקום חשוך, וזה תנודות של רגע, רגע אחד אתה פה ורגע שני אתה שם.

אנחנו מדברות הרבה על הגלות האמיתית שלנו, וזו לאו דווקא גלות פיזית, אלא גלות הנפש, כשאנחנו מרגישים לא נינוחים במקום שלנו.

ור’ נחמן מסביר לנו איך נצליח לחיות את הרגע שפה. ולא את הרגע ששם.

הוא עושה מן משוואה של כמה נעלמים. “דע כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה..” למה אנחנו בגלות? כי יש לנו חיסרון באמונה. אומר רבי נחמן, “אמונה הוא בחינת תפילה”, כלומר שבשביל שאני אוכל להיות באמונה אני צריך תפילה. כמו שכתוב: “ויהי ידיו אמונה”- והכוונה למלחמת עם ישראל נגד עמלק במדבר כשמשה הרים את ידיו לשמים. וממשיך ר’ נחמן ואומר “וזה בחינת ניסים למעלה מהטבע, כי התפילה למעלה מהטבע כי הטבע מחייב כן והתפילה משנה הטבע וזה דבר נס..”

ר’ נחמן בעצם אומר שאנחנו בגלות, אנחנו מרגישים לא בבית שלנו גם אם זה רק בהרגשה שלנו ולא פיזית, ולמה זה קורה? כי אין לנו אמונה? למה חסרה לנו אמונה? כי אין לנו תפילה  ולמה זה? כי יש את הטבע ויש את התפילה שהיא מרימה אותי והיא בבחינת ניסים.

אמרו חז”ל: “אין משיח בן דוד בא אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס”- יש אומרים שהתקופה שלפני המשיח תהיה תקופה של עניות מאוד גדולה. גוג ומגוג תתחלף לגזירת עניות. עד שיכלו האפיקורסים שאין להם אמונה בניסים ומכסים את כל הניסים בדרך הטבע.

בעצם ר’ נחמן אומר שהתפילה זה ההבנה שהקבה מסובב את העולם וע”י התפילה אליו אני מגיעה לאמונה.