כפשוטך | הר’ ימימה מזרחי
אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, בימים האלה שאת אמורה להרגיש לא טוב. וזה ראוי לכל יירא שמיים להיות “מיצר ודואג”. אני אמרתי השבוע, שכשהבן שלי, זכר צדיק לברכה, היה מאוד מאוד חולה בליבו, כל פעם הרופא היה יוצא מטיפול נמרץ והיה אומר לי: “גברת מזרחי, תתפללי שיתכווץ לו הלב”. כל הזמן התפללתי שיתכווץ לו הלב, מפני שכאשר צר בלב, הלב יכול לדאוג ביעילות לכל הגוף כולו. לכן, ראוי לכל יירא שמיים להיות “מיצר ודואג נורא”, כי רק ככה, מהצרות הזו של הלב, את תוכלי לדאוג לכל עם ישראל. בכל פעם שיש לך צער, תדעי שלכל אישה בתקופה זו יש בושות כיוון שאלה זמנים מצערים כאלה, בהם יביישו אותך ויצערו אותך. כיוון שהכותרת של הימים האלה היא: “ראה מה גדול כוחה של בושה”, שהרי סיפור הדגל של תשעה באב הוא שהייתה מסיבה, והמשרת של בעל הבית הזמין בטעות את השונא של בעל הבית, בר קמצא במקום את קמצא. בר קמצא מגיע לסעודה ומגרשים אותו, על אף שהציע לשלם את הוצאות הסעודה. מרוב עלבון, החליט בר קמצא ללכת לקיסר הרומי ולטעון בפניו: מרדו בך היהודים. הקיסר הולך ומחריב את בית המקדש. על הסיפור המזעזע הזה נכתב בגמרא: “ראה מה גדול כוחה של בושה, שהחריבה את מקדשינו ושרפה את עירנו, והגלתה את עמנו”. עולה השאלה מדברי הגמרא, האם זהו הלימוד הניתן ללמוד מהסיפור על קמצא ובר קמצא? והתשובה היא: כשבר קמצא עושה את המעשה הגועלי שלו, ומסגיר עם שלם כי העליבו אותו, זה מגעיל, אבל הכוח של הבושה הוא עצום. בנות, כוחה של בושה הוא ההפך מ”בפועל”. בימים האלה, כשאת מתביישת מאוד מאוד, הגאולה תלויה בך, ברגישות והמתביישות. בושה שנשארה ב”כוח” בפוטנציאל, היא עוצמתית מאוד, היא בונה את ירושלים. בנות, מי שלומדת תורה בימים אלה, עושה נחת רוח גדולה לה׳ יתברך, כיוון שאנו לומדות על שלושת השבועות ועל החורבן, וזו מצוות הזמן. אנחנו במסכת ברכות, בדף נ”ט, עמוד ב’. “בשעה שהקדוש ברוך הוא, זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם, מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, וקוראים לזה: גוהא, גוהא זו מילה יחידנית בגמרא, ורש”י מפרש: “גוהא, הוא זעזוע הארץ מאוד מאוד״, כי כשהקדוש ברוך הוא בוכה הוא מוריד שתי דמעות לתוך הים, ופתאום נהיית רעידת אדמה. למה שלושת השבועות הם ימים של רעידת אדמה? רש”י כותב בפירוש מהמם: “מה קורה שהקדוש ברוך הוא בוכה, גוהא? “והניחותי חמתי בם”, ורש”י מסביר: כמו אדם שיש לו חימה – כעס, הוא מתאנח ומתנחמת דעתו ונהיה לו נחת רוח, כך, מתנחם הקב”ה על הרעה שעשה להם. תקשיבו, שה’ בוכה ויש רעידת אדמה, משהו בו מתנחם. מה הפשט? שכשאת בוכה את מתנחמת. לבכות זה מנחם. אבל כאשר מדובר בה׳ יתברך, מה מנחם אותו שכשהוא בוכה, והדמעות שלו כל כך כבדות עד שהן עושות את האדמה לא יציבה. והתשובה המעלפת של רש”י: הקב”ה מתנחם בזה שאת סוף סוף רועדת קצת. סוף סוף מבינה שהבית שלך לא תמיד בטוח.
רק אצלי זה משמיע את השיעור עם המון קטיעות?
נבדוק את העניין.
השיעור לצפייה כרוך בתשלום?
הי ספיר, שיעורי הרבנית ימימה מזרחי כרוכים בתשלום- 8 ש”ח לשיעור או מנוי.
הצפיה בשיעור זה כרוכה בתשלום? היכן ואיך משלמים?
הי שני,
צפיה בשיעורי הרבנית ימימה כרוכים בתשלום של 8 ש”ח או מנוי.
ניתן לשלם באמצעות לחיצה על הכפתור בראש עמוד הבית- “מנוי לשיעורי הר’ ימימה\תרומות”, ואז לחיצה על הכפתור תשלום שיעורי הרבנית ימימה.
קמצא, בר קמצא, שנאת חינם… אנו מדברים על שנאת חינם כעל שנאה של יהודים כלפי יהודים — ולא זה כתוב במקור של הביטוי הזה!
המושג “שנאת חינם” הומצא במסכת יומא (ט’ : ) וכמקובל בתלמוד הוא לא הוסבר שם. וכפי שזה מקובל בתלמוד, הטקסט העשיר (שמסביר את המשמעות של מה שנאמר בְּמָקום העני) נמצא, כרגיל בתלמוד, במסכת אחרת. ובה החכמים שכתבו את התלמוד מסבירים לנו באגדה על קמצא ובר קמצא ששנאת חינם הייתה שנאה של בריונים כלפי גויים.
כתוב בתלמוד: החכמים (בני תורה, בני אור) ידעו רצונו של יהוה וגם אחרי שהבריונים לא הפשרו להם לצאת מירושלים ולא הפשרו להם לעשות שלום בּגויים (בתוך גויים!) – גם אחרי זה הזהירו בני האור את בני החושך ואמרו לבני החושך שלא יהיה להם סיעתא דשמיא – ולמרות זאת בני חושך (בריון=בר-יוֵן=בן-בוץ=בן-חושך) הרגו את בני אור (כתוב “קמו” [על בני אור]) והתחילו להילחם את מלחמת חינם – את המלחמה נגד הרומאים שהייתה אבודה מראש. מלחמה אבודה מראש, מלחמה לחינם, מלחמת חינם. אבל בני חושך שונאים גויים כל כך חזק שמוכנים להילחם מלחמת חינם (“שנאת חינם”) בגלל השנאה שלהם כלפי גויים. בגלל שנאת חינם.
וזה מה שכתוב במסכת יומא: בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. כי אם בני חושך לא היו נלחמים את המלחמה שלהם נגד הרומאים, אז ירושלים לא היית חרובה.
כמה דברים נוספים ניתן למצוא באתר הבא; למשל, במסמך “חמישה קטעים על המילה בריון” הוסברה בין השאר המשמעות האמיתית של מושג “שנאת חינם” של מחבריו של התלמוד:
https://goo.gl/2SxSUy
באופן כללי מובן שכל מסקנות – גם אם הן חכמות וחשובות – אשר מבוססות על הפשט של האגדות ולא על הנמשל של הפשט – כל המסקנות כאלה גורמות רק לאסונות בלבד כי המסר של התלמוד לא נמצא בפשט שלו. אנו חייבים לפענח את הפשט של האגדות בשביל להכיר את המסר של מחבריו של התלמוד – כי הוא רק בנמשל של האגדות ולא בפשט שלהן!
הנה שתי דוגמאות של יכולת שלנו לגרום לעצמנו אסונות בגלל שימוש בפשט של האגדות והימנעות מפענוח של המשלים:
“קמצא ובר קמצא – מי הם באמת??!”
התשובה לשאלה הזאת (ועוד דוגמא אחת של סכנה שבשימוש בפשט של התלמוד) נמצאות באחת הקישוריות:
https://barkamtza2007.blogspot.com/ncr או
https://barkamtza2007.wordpress.com או
http://cafe.themarker.com/post/2999984 – עם מידע נוסף.
רציתי לבקשך ליהיות לכהן בתור ראשת ממלכת עם ישראל .מיינוי זה אומנם דורש קצת קולות ולך יש המון כולם מכירים אותך ןוכולם מכירים בך ככתובת ראשית לבעיות הדור וכן את פוטרת אותן לגמרי לא רע.