אנחנו נמצאות בשיעור הרביעי על “מעשה מבעל תפילה”.  

שבוע שעבר דיברנו על כך שרבי נחמן מברסלב, מספר על בעל התפילה, שמרחמנותו על  “מדינת העשירות”, מחליט להיכנס לאותה מדינה, ותושביה שואלים אותו, רגע איך נכנסת לכאן?  והוא עונה, מה זה משנה איך נכנסתי… נכנסתי… ומתחיל לדבר איתם על ענייני התכלית. זו בעצם נבואה, אנחנו בעצם מבינים שרבי נחמן מדבר על התקופה של לפני ביאת משיח, על הדור הזה, על העולם המודרני-קפיטליסטי בו הכסף הופך להיות העיקר, התכלית… בעצם רבי נחמן נמצא היום בכל מקום, פותחים את הרדיו ושומעים בכל תחנה זמר ששר על אלוקים, על האמת, על רבי נחמן.. ואחרי ששוחחנו על כך, מספר ימים לאחר מכן, התפרסמה כתבה במאקו בדיוק בנושא, זה היה ממש מצחיק, מי שלומד רבי נחמן, יודע שלרבי נחמן יש חוש הומור, ומי שנוסעת לאומן ואח”כ מתבוננת בחייה, יכולה להבחין בקלות, איך רבי נחמן שולח רמזים ומדבר איתה.             

הכותרת של אותה כתבה היא “אוי אלוקים” (בשם המפורש) וכתוב בהמשך “השיר החדש של ישי ריבו ונתן גושן ‘אחכה לך’,  מדגיש את הבעיה הכי גדולה עם הצונאמי של המוסיקה האמונית”, הוא ממש זועם פה, מי שכתב את זה, והוא ממשיך “השירים האלה אינם עוד טרנד אלא מסלול עקיף, מנומס ותרבותי להדתה של ממש ובגלל נושאים ידועים ביהדות בעניינים אלה וגם בנושאי הדרת נשים. אז איך קרה שזה נעשה הדבר הכי גדול במוסיקה הישראלית? בוקר, אני במכונית, תקוע בפקק ובגלגל”צ שרים שני גברים בקולות רכים, רחם עלינו אבא הושיענו, אני מעביר תחנה, אבל גם בתחנה השניה יש שני גברים ששרים על אלוקים, מעביר עוד תחנה, ושומע את נטע ברזילי, משה פרץ ועומר אדם שרים ‘אלוקים גדול’ ומבין שהלך עלי, אני מחזיר לגלגל”צ, הרי תיכף יתחלף השיר, אבל גם השיר הבא הוא כזה. ככה זה, מוסיקה אמונית היא כרגע הדבר הכי לוהט בישראל, ישי ריבו הוא האומן הכי מבוקש בהופעות, אבל השיר החדש שלו ושל נתן גושן “אחכה לך” הוא עליית מדרגה שמחייבת אותי לצאת מהארון ולומר, זה שיר נורא, שיר ההדתה האולטימטיבי, השיר שאחריו יהיו רק הופעות מופרדות” והוא ממשיך וממשיך. אותי זה הצחיק, כי בעצם רבי נחמן הצליח להיכנס לרשימת הפלייליסט של “מדינת העשירות” ואז פתאום יש גם כתבה כזו של עוד מישהו ששם לב לכך והוא אמנם מתמרמר על כך, אבל אני יודעת שזו היתה בעצם מעין דרישת שלום מרבי נחמן שאומר, אני שומע אותך… כי בדיוק דיברנו על כך בשיעורים. 

ובקצרה מהשיעורים הקודמים המעשיה  מביאה אותנו למקום בו היום אנו מרגישים הסתרה, היעלם, לא רואים אלוקות במוחש, העולם נראה כאילו והוא חסר הנהגה, כאילו אין מלך. רבי נחמן מסביר לנו שכל אדם בריא בנפשו יש לו רצון ולכן מחפשים תכלית, שאיפה, ומכאן נולדו כל מיני קליקות עם מטרות כאלו ואחרות. כעת אנו בשלב בו בעל התפילה נכנס למדינת העשירות בנסיון לדבר איתם ולהוציא אותם מתאוות הממון, שהיא התאווה הגרועה מכל. קליפה קשה מאוד, שיבוש של אמונה ודעת כ”כ קשים, שמאוד מאוד קשה להוציא את אותם האנשים מטעות זו. הוא לא יודע אם בעצמו יוכל להוציא ולהזיז אותם מאמונתם ועמדתם.

אנו נמצאים שבוע לפני חנוכה ואם משווים את זה לסיפור המעשיה, עיקר מלחמת החשמונאים ביוונים לא היתה על טריטוריה, אלא מלחמה תרבותית… על הרוח.