השבוע אנחנו פוגשים את משה.

משה,

שהעביר לנו את התורה.

משה,

העניו מכל אדם.

משה,

שילווה אותנו מכאן ועד סוף ספר דברים.

ועד בכלל.

 

ומשה פוגש השבוע את הקב”ה.

הוא מהלך בדרך, ורואה סנה בוער באש. והסנה איננו אוכל. הוא סר לראות את המראה הנדיר, וה’ מתגלה אליו.

ה’ קורא לו והוא אומר הנני.

ואנחנו מיד מבינים שקרה פה משהו.

הנני.

המילה שמחזירה אותנו אל האבות.

מחברת.

יוצרת רצף.

כן, נכון משה נולד במצרים.

הוא גדל בבית פרעה.

אבל הוא מכיר את השפה.

אך מיד לאחר מכן, כאשר ה’ מתגלה אליו כא-הי האבות, משה מסתיר את פניו.

ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא-הים (שמות ג:ו)

יש מחלוקת בגמרא האם הסתרת פנים זו של משה היא חיובית או שלילית. האם נענש על כך או שקיבל על כך שכר.

“כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה – איני רוצה… בשכר ויסתר משה פניו – זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא – זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט – זכה לותמנת ה’ יביט.” (ברכות  ז ע”א)

לפי דעה אחת כאשר משה מבקש לראות את פני ה’, ה’ אומר לו כשרציתי לא רצית. כלומר בסנה רציתי להתגלות אליך. עכשיו שאתה רוצה – איני רוצה.

לפי הדעה השניה הסטת המבט של משה היא בטוי של כבו ולכן יש לו שכר על כך.

למה משה מסתיר את פניו?

האם חלק כבוד לקב”ה או שנבהל מפניו?

משה ירא מלהביט. גם בתחילת הפרשה אנו פוגשים יראת א-הים.

המיילדות מחיות את התינוקות כי יראו את הא-הים.

על כך הן זוכות לשכר רב. העם ממשיך לפרוץ ולרבות, והן זוכות לבתים.

המי שילוח מסביר שהמילה בתים מייצגת נייחא, ישוב הדעת.

תחשבו על בית. עם קירות. הגנה. ישוב.

מי השילוח מסביר שיראה נושאת עימה סערה, היפך הנייחא. אך זאת כאשר מדובר ביראת מפני בני אדם.

אך יראת ה’ מביא עימה נייחא. ישוב. מנוחה.

אני חושבת שגם יראת ה’ יכולה להיות יראה של נייחא או יראה של חרדה ופחד שאין עימה ישוב הדעת.

ובכך חולקים חז”ל במדרש לגבי משה. משה יראה את הא-הים במובן שכיבד אותו? ראה אותו?

או שפחד מפני הא-הים? ברח ממנו? הסתתר מפניו?

המיילדות ראו את הא-הים. הן נענו לצו ממצפונן והיו קשובות לרצון ה’. הן ראו את ה’, והתעלמו מפרעה. מלך בשר ודם. שציווה אותן ציוויו ישיר.

והן התעלמו מן הציווי של פרעה. הן יראו את ה’, ראו את ה’, למרות שבעיניהן הן ראו את פרעה, ואת כל מה שיכול היה לעולל להן.

בשכר זה הן קיבלו נייחא. בתים. יציבות.

הבתים הם שכר, אך הם גם תוצאה ישירה. תוצאה טבעית.

יראה שהיא ודאות. יראה שהיא ראיה ברורה של מה נכון ומה לא נכון.

 

אמנות היראה היא אמנות אובדת. היראה מבהילה אותנו, מלחיצה, יוצרת חרדה.

אך מי השילוח ממזכיר לנו שיראת ה’, היא שונה. היא יוצרת נייחא.

 

שנזכה לעבוד את ה’, לאהבה וליראה אותו,

ושנזכה לנייחא. לישוב הדעת.