סטיילינג יהודי | אראל אוחנה

ביני לביני, ניסיתי להבין למה אני מתעסקת כל כך הרבה עם הבגדים שעלי.
מה יש בעטיפה החיצונית הזו שמקיפה את הגוף שלי, ששואב ממני כל כך הרבה אנרגיות?

אם נסתכל על זה שניה בפשטות… אז בסך הכל…
אנחנו מדברות על כמה חתיכות בד
שעוטפות את הגוף שלנו מכל מיני כיוונים.

מה הביג דיל? למה זה שואב כל כך הרבה אנרגיות?

למה זה מעסיק אותנו כל כך הרבה? או אולי… יותר מדויק שאשאל..
למה זה מטריד? איפה זה מכאיב? מה זה פוגש בנו?

אני מודה… שלפעמים זה אפילו קצת מבייש אותי.

יש איזה קונפליקט מנומנם, שמדי פעם מרים את ראשו
מישיר אלי מבט ושואל אותי – זה לא שטחי..? החיצוניות הזו?

”את בטוחה שזה מתיישב לך עם עבודת השם והתרוממות הרוח…?“

”אז את צריכה להקפיד על קצת יותר עניינים היום. נכון.
זה קצת יותר מסורבל. זה מעט יותר מאתגר.
יכול להיות שתראי רק ”ליד“ מה שאת רוצה. רק ליד עצמך.“

למה זה מטרטר בפנים..? למה אין שם מנוח?

כששאלה כבדה ממש מטרידה אותי
ומפריעה לי לייצר הוויה נוכחת ושקטה, אני עוצרת את עצמי, מחליפה תלבושת
(לבגדים לא משהו.. עוד לא התקדמו אצלנו במגזר בענייני בגדי ספורט צנועים מסתבר…),
ויוצאת בשילוב אופנתי חסר טעם מוחלט לריצה.

עוברת 2 ק“מ ראשונים. הראש מתחיל להשתחרר.
נותנת למחשבות הכי פנימיות להתחיל לעלות.
מאפשרת לכל התחושות החבויות לצוף.

לא מנסה לשלוט בכלום.
רק עוקבת אחרי הנשימה, ומקשיבה לגוף ולקצב שהוא מכתיב לי.

יש משהו בריצה שנותן לי לפנות לכל אלו מקום. להיות.

פריחה יפה משדות המושב בחוסר סדר שיוצר הרמוניה מיוחדת ניבטת אלי מסביב.
העננים בשמיים שמעלי יוצרים גם הם סדר אסתטי פותח לב.
עץ ענק באופק ששולח ענפים לכל עבר עם יופי עוצר נשימה.

הכל יפה בחוץ. הכל מסודר. הכל הרמוני. הכל שלם.
ביחד ולחוד.

אין שום חסרון ולו קטן.

האלוקות פה לידי. מקיפה אותי.
והיא כל כולה יופי ואסתטיקה.

היא מתגלה אל כולנו שלמה. פשוטה. יפה.
היא לא מתנצלת על כך. ההיפך.
הי קרובה אל עצמה. בדיוק מושלם.

פגשתי בקטע שכתב הרב סולבייצ‘יק ונכנס איתו שקט גדול לליבי:

”שוחר היופי נעשה מודע לאופיה הטרנסצנדנטלי של חוויה מיוחדת זו של תשוקה. לפתע הוא זוכה לתובנה בדבר כמיהתו ליופי, שאיננה אלא הערגה הנצחית אל האחד והיחד שהוא קיים לנצח.“

(הרב סולבייצ‘יק, עבודת הלב, עמ‘ 76).

אנחנו שואפות כל ימי חיינו על פני האדמה, להתקרב לאל חי.
במודע ושלא במודע.
אנחנו חותרות תמיד להידמות לו עד כמה שנוכל.

אולי, השאיפה שלי לאסתטיקה, חוסר השקט הזה שבפנים,
מגיע דוקא מהכמיהה הבלתי נגמרת שלי להתקרב אל השם יתברך?

אולי הרצון הפרטי החזק שלי לקיים רצונו גם בלבוש – בחיצוניות ובצניעות
מגיע יחד עם הרצון הרוחני שלי, הכי עמוק וכן, לחוש את האופן בו אני מבטאת את עצמי בלבוש,
באופן שלם.

לתת לעוד ועוד צדדים בנשמה ובנפש
ביטוי חיצוני.
להכיר את עצמי עוד מעט לעומק. לחשוף עוד שכבה.
לאפשר לכל השלם שבתוכי לצאת אל העולם. להשפיע בו טוב.

לא להסתתר. לא להיות חסרה.
להיות הכי קרובה לעצמי,
כדי להיות הכי קרובה אליו.

אראל אוחנה, סטייליסטית ומנחת קבוצות נשים לסטיילינג יהודי