אשירה אשירהמנורת הזהב שהייתה במקדש הייתה בוודאי אחד השיאים של היופי המפואר, יופי קדוש וטהור, של מקום השראת השכינה, מקום המפגש בין אלוקים ואדם.
פרשת בהעלותך פותחת במצוות הכהן להעלות את האור במקדש, להעלות את האור בירושלים, ובעצם להעלות את האור בעולם כולו, כפי שאמרו חכמינו – ”ירושלים אורו של עולם”.
החלונות במקדש נבנו הפוכים… מטרתם לא הייתה להכניס את אור השמש אל בית המקדש, אלא מטרתם הייתה להוציא את האור המיוחד, הגשמי והרוחני, מתוך המקדש אל העולם כולו.
מנורת שבעת הקנים, התגלגלה מפרשת השבוע דרך המשכן והמקדש, ואפילו דרך שער טיטוס ברומא, עד לסמל המדינה שמתואר להפליא בהפטרה, בנבואת זכריה, ומוטבע בתעודות הזהות של כל אחד ואחת מאיתנו.
🕎
בהתבוננות על מבנה המנורה אני רואה שני דברים מיוחדים; יציבות ויופי –
המנורה נעשתה ‘מקשה אחת’ וזה אחד המאפיינים הבולטים שלה. משה רבנו נדרש לסיוע שמימי בהכנתה, כדי שתבטא את האחדות, היציבות, היחד. כל הקנים מסתעפים מהקנה המרכזי שבליבם, וכולם יחד עשויים מקשה אחת, כאיש אחד בלב אחד.
🕎
בנוסף, המנורה היא ביטוי ליופי, לנוי מיוחד. קישוטי המנורה, גביעים, כפתורים ופרחים המעטרים את קני הזהב, משווים לה מראה נאה מלא הדר.
🕎
שני היסודות שבמנורת המקדש נמצאים גם במושג נווה, השם הטוב שזכינו ב”ה להעניק לבננו המתוק בשעה טובה.
על המקדש אנו מתפללים ”והשב כהנים לעבודתם… והשב ישראל לנוויהם”.
נווה הוא בית, מעון, מקום מבטחים, מקום נעים ופורה. נווה הוא כינוי למקדש, כמו ששרים בני ישראל בשירת הים ”נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ”, ונאמר במכילתא: “אין נווה אלא בית המקדש, שנאמר: ‘חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ … יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן”.
גם במסכת זבחים כינו את המקדש ‘נויו של עולם’, כשדרשו על דוד ושמואל שישבו ב”ניות ברמה”: שהיו יושבין ברמה ועוסקין ב- נויו של עולם.
נווה הוא בית ויציבות, מקום מרגוע, מבורך בביטחון ושלווה ”וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת”
אפילו בתוך מדבר, נווה מדבר, הוא מקום נובע ונעים מלא מים חיים, פורה ומלא שפע ברכת ה’.
נווה הוא גם נוי, ויופי, ופאר מיוחד, כמידת התפארת שמייצג יעקב אבינו הממזגת בהרמוניה את הגוונים השונים. ”זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”, ‘יָפָה אַתְּ … נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם’.
יהי רצון שישיב ה’ ישראל לנוויהם, הן לנווה הקודש והן לנוי וליופי שבתוכנו. וישיב את האור לעלות במנורה, ולהיות מקור אור, אחדות, ויופי לירושלים ולעולם כולו.
שבת שלום!
בתמונה: חזון המנורה של זכריה, מתוך כתב היד של תנ”ך ליסבון, (סוף המאה הט”ו למנינם)
תגובות אחרונות