בסיעתא דשמיא

שובו אל האוצרות שלכם / שולמית זלצר, תומכת לידה

כל פעולה פיזית שאני פועלת בעולם הזה,משפיעה עלי. כך למדתי. אני אומרת "אמן" ובוראת מלאך, אני נוטלת ידייםושינויים גדולים מתחוללים בעולמות העליונים, אני מברכת על המזון ובכך הופכת פעולהגשמית למעשה גבוה.

אני לומדת מזה שכדי להתקדם בעולם הזה,להגיע למקומות גבוהים ורוחניים, אני חייבת להתחיל מהפעולה הפיזית – דיבור אומעשה.

אני נשמה,מהות רוחנית, הנתונה בגוף גשמי, ודרכי להתקדם בעולם הזה היא דרך חיבור כוחותיהפיזיים עם כוחותי הרוחניים, שימוש בכלים האנושיים שלי על מנת להגיע פנימה, להתחברשוב ושוב לקול הפנימי, לנשמה ולא-לוקים.

הלידה היא ארוע מאד פיזי, גופי מדברבה – כואב, צועק, נע, נושם, חווה, ולכלפעולותיו אלו ישנה גם השפעה גבוהה על היולדת, על הסובבים אותה ועל העולם כולו.

כאשר אשה מוכנה לשמוע את הגוף ולעבודאיתו בשעת הלידה, היא יכולה להיות פתוחה יותר לחוויה הגבוהה והרוחנית שהיא עוברת.

"בתוך כך בא נשר גדול ודפק עלהמגדל, ואמר להם: חדלו עוד מהיות עניים, שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשיםבאוצרות שלכם… חזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם שנשברו, שיחזרו ויבנו ועתהחזרו אליהם" (מתוך מעשה יג’ משבעה בעטלירס ר’ נחמן מברסלב)

בא ר’ נחמן ומזכיר לנו – דופק על השולחןואומר – חדלו עוד מהיות עניות, בתוך הגוף טמונים אוצרות, מתנות, ועליכן לשובולהשתמש בהם!

מהםהאוצרות האלו? אלו כוחות וכלים אצורים בגופי ויכולים לסייעלי להתעשר? להבנות?

התשובה היא כמובן אישית אבל יש כמהדברים בסיסיים המשותפים לכל בני האדם ולכל הנשים:

מודעות, תנועה, נשימה והרפיה ראשיתיבות מתנ"ה.

מודעות

המודעותהיא הצעד הראשון בדרך התשובה. (רמב"ם)

כאשר המודעות שלי לגופי מתעוררת, אנימאזינה למה שגופי אומר לי, מקשיבה לצרכיו ומתייחסת אליהם, אני בעצם מתחילה אתהשיבה אל הגוף, אל האוצר, אל הספינה שהיא לעיתים שבורה.

תנועה

הוספת תנועה לחיי – הליכה, ריקוד, מחול, התעמלות כלשהי – תניע אותי ותקדםאותי בכל המישורים. בלידה – התנועה מקדמתאת ירידת התינוק בתעלת הלידה ומקילה על הכאב. כשתנועות ותנוחות המקדמות לידה הןחלק משפת הגוף שלי (לאחר שתרגלתי אותן כהכנה ללידה), אוכל באמת להשתמש באוצרהתנועה בלידה.

נשימה

הנשימה היאאחת הדרכים החשובות להזנת הגוף. נשימה עמוקה, איטית ומלאה תזרים חמצן לכל איבריהגוף וגם לעובר ותאפשר לו להרגיש טוב יותר. תרגול נשימה מלאה עם הרפיה בשבועותשלפני הלידה מאפשר הרפיה טובה יותר בלידה עצמה.

הרפיה

"ישועת ה’ כהרף עין" – הרףאולי מלשון הרפיה. לא להחזיק הכל כל הזמן בידי הקמוצה, לשמוח גם בדבריםשאינם בשליטתי. ובלידה – להרפות את השרירים ולאפשר זרימת חמצן טובה יותר לרחםולעובר, להרפות את שרירי רצפת האגן כדי לאפשר לתינוק להחליק החוצה.

ההכנה השלמה ללידה היא שילוב של עבודהגופנית, רגשית ורוחנית. הכרות עם הגוף ותהליכי הלידה, עם הכלים והאוצרות הטמוניםבו – תנועה, נשימה, הרפיה. הקשבה עצמית וביטוי רגשי, חיבור לתודעה העמוקה ולתובנותחדשות.