המפגש – פרק א בבלוג החדש של דיקלה אופל

בס"ד

פרק א

המפגש ,

הם עוד מעט כבר כאן ואני כבר בחרדות המוח מתכנן את מהלכי יהשיחה ,אני מקפידה על שפת הגוף שלא תיהיה מתאמצת מדיי ,הריי היא כבר הזהירה אותי לא להגיע למפגש שכל שיער ראשי מכוסה שמה היא תבהל או חס ושלום תפחד מהמפלצת הענקית הפולשנית שנקראת "כיסוי ראש".

את בעלי כבר הכנתי מראש להתגוננות ולמתקפה אך הוא בשלו רגוע ושליו

"אני אתנהג כמו שהם מכירים אותי מהארץ "

"ומה עם כל השינוי אני לא מתכוונת להצניע את מי שאני היום ?,גם לא בשבלה "!

לבשתי את החצאית המידי השחורה שלי וחולצה אורירית עם שרולים המכסים את המרפקים ואת הכיסוי ראש שאני הכי אוהבת עם הקצוות הארוכים שאני מגלגלת  ומלפפת על ראשי כמו כתר של נסיכה תמיד חלמתי שהייתי קטנה להיות נסיכה ומלכה של האגדות והיום אני יודעת שלא הייתי צריכה לחלום אלה רק לדעת רק לגלות שאני כבר בתמלך וכבר נסיכה !,ואני מתהדרת לי ומביטה בראי כה שונה ממה שהיא מכירה אבל אני שלמה מרוצה ויפה מתמיד בעניי עצמי .

וכשאנחנו נפגשות לאחר שמונה שנים שלא התראנו במנהטן הסוענת והיא כפי שדמיינתי יפה צעירה וחשופה ואני שבאתי מהעולם שלה לא מסוגלת יותר להכניס את גופי לשמלה כה קטנטנה ושקופה שמושכת כל כך הרבה תשומת לב,ואנחנו מתחבקות כמו שתיי ילדות חברות הכי טובות שלא התראו כל החופש הגדול וכעת הן מתאחדות שוב והיא מביטה בי מחייכת ואני חרדה ממה שיש לה לומר אבל היא רק מחייכת נראה שהיא שמחה בשמחתי .

אבל אני לא בשמחתה, כי הריי אני יודעת יותר טוב וכל כך חשוב לי לשתף אותה אבל אני לא רוצה לתקוף בשיחת דת מהרגע הראשון ואני נאבקת עם עצמי עלהגישה הנכונה ואך לא לפגוע אבל להעביר את המסר ,אנחנו קובעים שנשב לקפה ואני ובעלי גוררים אותם שמנה אוניו ושישה סטריטים בשביל שנשב בבית קפה כשר והם כבר עייפים ונגררים אחרנו ברחובות גדושיי מסעדות ובתיי קפה אבל אנחנו מובילים לבית קפה כשר ומרוחק וכשאנו מגיעים אנחנו מזמינים והיא מתפעלת מהמחיר היקר והכשר ואני מחייכת בהתנצלות וכשאנו זוללים הארוחה נקיה  טעימה ובטוחה ואחים ואחיות יושבים בכל פינה ואני שמחה ככה זה בנכר כל בן או בת עמי זה אטרקציה  אבל היא שבאה מישראל רק רוצה להתרחק  .

והיא מספרת לי על החתונה שהפסדתי ועל כך שהיא התעקשה עם הרב לקדש בחופה את בעלה בטבעת ואך שהוא התנגד אבל היא כמו כל כלה השיגה בסוף את שאהבה נפשה וגם היא קדשה אותו ,והיא מתפארת בעניי ואני לא מתלהבת ומוסיפה שאין צורך לקדש את הגבר ואין צורך שיענוד טבעת כי זה מנהג גויים והיא לא מבינה ושואלת

"אז אך ידעו שהוא נשוי לי ?"

ואני מתלבטת אך לגשת בשביל שראש הצב לא יבהל ויחזור פנימה לשריון המבוצר  במהירות ,ומחליטה לשתוק ונותנת את הכבוד לבעלי שמסביר לה בנחת ולמרבה הפלא היא לא מתנגדת רק מחמיצה פנים .

ואז בעלי מתחיל לדבר עם בעלה הטרי על לימודיי גמרא וכמה זה מחכים ואך שהוא מדופלם שכמהו היה כילד טועה מול כל ספריי החוכמה יקריי הפז הללו ,והיא כה בטוחה במקום שלה כל כך טוב לה ונוח שהיא מתעצבנת בשקט ואני מכירה אותה טוב כל כך ומבינה שהיא לא אוהבת את כיוון השיחה שמה בעלה הטרי יסתקרן חס וחלילה ואני צובטת את בעלי מתחת לשולחן ומתרה בו לחדול .

והיא נושמת לרווחה וזוללת את הסלט ואנחנו נפרדים בחיבוק ענק היא נוסעת לטיול עם הבעל הם השכרו מכונית הם יטיילו חודש ויחזרו לניו יורק לארבע ימים קצרים וחזרה לישראל והיא מבטיחה לבקר אותי בברוקלין לארוחת שבת אנחנו נפרדות ואני דואגת לה ומתפללת לשלומה ומתכננת את הערב החלומי שבו אני אכיר לה עולם מלא נפלאות של טוהר ,קדושה ,מטעמים ,שירים ,וברכות.

 ביום כיפור מתפללת אני למלך הקודשים שיטע בי את הכח וכשר הביטוי לקרב אותה בדרכיי נועם ושלום ובצורה מספ