באמת ובתמים | פרשת חיי שרה | רחל ויינשטיין

חיי שרה.

סיכום חיי שרה.

השבוע אנו נפרדים משרה ומאברהם.

ומישמעאל.

פרשה של פרידות,

ושל סיכומים.

של הסתכלות לאחור,

והסתכלות לפנים.

אברהם מסדר את העניינים.

אחוזת קבר לשרה אשתו האהובה,

ואישה לבנו.

סיכום חיי שרה מאד תמציתי –

רק מספר שנותיה.

מאה שנה,

ועשרים שנה,

ושבע שנים,

שני חיי שרה.

והמדרש מסביר את הייתור, החזרה על המילה שנה –

בת ק' כבת כ', בת כ' כבת, ז'.

שרה,

צעירה לנצח.

וזקנה.

בעת ובעונה אחת.

ילדה בגיל 90.

התחילה מחדש.

על אברהם כתוב שהיה זקן בא בימים,

ובמותו כתוב שנפטר בשיבה טובה, זקן ושבע.

גם בתיאור שנות אברהם יש חזרה על המילה שנה –

מאת שנה,

ושבעים שנה,

וחמש שנים.

גם אצל אברהם רש"י מפרש את ריבוי המילה שנה:

בן ק כבן ע',

בן ע' כבן ה'

בלא חטא.

זקן וצעיר.

שבע ימים ורענן.

בהמשך המדרש מסביר שחיי אברהם ושרה היו תמימים.

מהי תמימות?

בפשטות תמימות היא שלימות.

יש המפרשים שמשמעות הדבר שאברהם ושרה ניצלו כל רגע.

לא בזבזו זמן.

ימיהם היו מלאים, נספרו בתמימותם –

ימים מלאים במעשה.

על הפירוש הזה גדלתי.

אני זוכרת סיפורי צדיקים,

ניסים ונפלאות,

על אנשים שלא בזבזו את זמנם.

למדו משניות בתור לקופת חולים,

מלמלו תהלים בג'וגינג היומי.

השפת אמת מסביר אחרת.

בלי לזלזל במנצלי הזמן...

השפת אמת לא מתמקד בניצול זמן, אלא במיצוי זמן.

הוא מסביר שבכל יום יש הארה.

לימוד חדש.

התחדשות.

מפני שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.

ואברהם ושרה היטיבו לגלות את ההארה המיוחדת של כל יום.

היו בהתחדשות מתמדת.

צעירים לעד.

יחד עם זאת –

הם הגיעו לשלימות,

לשיבה טובה.

אספו את נקודות האור.

ואברהם זקן בא בימים –

בא אל סוף חייו עם כל הימים.

לא שכח דבר.

כל לימוד השאיר חותם.

הלך אתו.

שינה אותו.

השפת אמת ממשיך ומעיר ששילוב זה של התחדשות מתמדת,

מיצוי הרגע,

וצבירת הימים,

מרגיש לנו בלתי אפשרי.

תנועות מנוגדות.

מעל הטבע.

כי בדרך הטבע – מי שממצה,

חי ברגע,

לא חי בתודעה של חוויה מצטברת.

לומד משהו חדש, ממצה את הרגע.

ומותיר את לימודי העבר מאחור.

כי איך אפשר למצות את הרגע,

ויחד עם זאת לסחוב את כל ההיסטוריה על הגב?

איך אפשר להיות בהתחדשות ובשימור בו זמנית?

על פי כללי הזמן והטבע –

שתי התנועות,

של התחדשות ושל שימור,

של צעירות ושל זקנה,

אכן מנוגדים.

אך הקב"ה –

כך מסביר השפת אמת,

פותח את לבבנו.

מאפשר ללב שלנו להחזיק –

ולהתחדש.

מאפשר לנו לחיות מעל הזמן.

להעפיל את מעבר לטבע.

והכל תלוי ברצון.

כך אברהם ושרה,

היו תמימים. ברצון.

רצו להתבטל אל ה',

ולכן חוקי הטבע בטלו אצלם.

ילדו בגיל תשעים ומאה.

והצליחו להיות צעירים וזקנים בו זמנית.

להתחדש בכל יום,

ולזכור את כל הלימודים וההתחדשויות.

מאתמול,

ושלשום,

ולפני שנה, ושנתיים, ועשור...

וגם אנחנו-

איננו אברהם ושרה,

אך ביכולתנו לגעת,

במעט,

בתכונות אלו.

ביכולת זאת.

לא בזכות צדקותנו...

אבל אם נרצה...

נרצה ממש...

להתבטל אל הקב"ה.

שהוא מעל הטבע.

מעל הזמן.

שנזכה לראות את ההארה של כל יום,

ולבוא בימים.

לחיות כצעירים ורעננים,

ויחד עם זאת כזקנים.

לשאת את ההפכים.

ולהעפיל אל מעבר לטבע.

ולגעת.

במעשה אבותינו.

ונזכה לרצות באמת ובתמים.

שבת שלום!