בואו נחיה בסנכרון | גולדי שרייבר

“צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר,

ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר.

וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים

ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.” (הראי”ה קוק)

קורה לפעמים שאני שואלת את הילדים הקטנים שלי בשבת: מה אתה הכי אוהב בשבת? למה אתה מחכה במשך השבוע כשאתה חושב על שבת? או לאחר ויתור שויתר הילד, אשאל אותו: מה אתה מרגיש עכשיו על עצמך? איך זה מרגיש לך לראות את אחותך שמחה עכשיו?

התגובות מגוונות, תלויות בגיל ובאופי… אך הרווח שלהם מחשיבה בכיוון זה הוא, שמתפתח אצלם ההרגש האישי שלהם עם הקב”ה, עם המצוות.

עוד חויה כזו ועוד אחת וכשיגיעו לגיל ההתבגרות, לשלב של הגדרת זהות, יוכלו לבחור בקלות בעז”ה זהות יהודית אישית מוצקה, שנוצקה על ידי חוויות רגשיות אישיות שלהם.

המקום הרגשי הזה מעניק את השמחה המתפרצת בעבודת ה’ השכלית של בחירה בטוב ומפרה אותה.

הנטיה שלנו, בעיקר אצל בעלות התשובה שבינינו היא, לקבל על עצמנו עוד מצווה לקיום ועוד התקדמות בצד המעשי ולפעמים הלב נשאר בצד או לא מדביק את הקצב וכמו קורא : “שימו אלי לב”…”בואו נעבוד בסינכרון”… ובעצם נוצרת אצלנו זהות חדשה בזמן שלא שמנו לב מיהי, או יותר מדויק: מי אני?

מהי בכלל זהות?

האם זה השם שלי? תחום העיסוק? המראה? נראה שחייבת להיות הגדרה משמעותית יותר!

זהות, זו התמונה שאני בונה על עצמי במהלך חיי (אריקסון 1968) ומגדירה את היחס שלי לדברים בעולם במקום הכי פנימי ואישי שלי. תמונה זו מושפעת מהאופן בו אני נתפס ע”י אחרים.

זהות נותנת משמעות לחיי האדם ועונה על השאלות: מהיכן באתי? מי אני כיום? מה רצוני להיות?.

על פי משנתו של הרב אליהו דסלר זצ”ל, כל המתנות שקיבלתי משמים – מזל, תכונות. משפחה, סביבה, חינוך ועוד – יוצרים יחד את מיקום נקודת הבחירה הבסיסית שלי. זה לא אני, אלו נתונים שקיבלתי.

אז מי אני? איפה אני עומדת מול בורא עולם? איך אני רוצה שיראה הקשר הזה? מה ירגש אותי שם?

בעזרת התשובות אני רוקמת את הקשר הנפלא הזה, הבלתי אמצעי, עם אלוקי. קשר עמוק שפורץ מעומק ליבי ונשמתי. וכך אוכל למצוא את דרך העבודה הכי מדויקת עבורי. הדרך שאתקדם מכאן- תהיה המתנה שלי לעצמי ולבורא עולם, כי הוא מחכה לצעדים העצמאיים שלי, לקידום נקודת הבחירה שלי בעצמי.

מסופר על רבי ברוקא שפגש את אליהו הנביא ושאל אותו: מי כאן הוא בן עולם הבא? הראה לו אליהו שני אנשים. התענין אצלם רבי ברוקא: מה מעשיכם? ואמרו לו: אנשים שמחים אנחנו ומשמחים אנשים. מיד נענה ואמר: מחלקכם יהיה חלקי!

מה כל כך מיוחד בלשמח אנשים עד כדי שראויים בעבור זה להיות בני עולם הבא?

אלא שמתוך כך שהכירו בעצמם שהם אנשים שמחים, שזו נקודה משמעותית בזהות שלהם, יכלו להביא אותה לביטוי בעולם ולשמח אנשים, ובכך זכו להשלים את תפקידם בעולם ולזכות לחי עולם הבא.

יתכן שאם לא היו מגדירים לעצמם את השמחה כחלק משמעותי בזהותם, היו מרגישים שהשמחה שמשמחים אנשים היא בעלת ערך מועט ומחפשים לעסוק במשהו “משמעותי” יותר, “נחשב” יותר…

איך מגדירים זהות?

הכרת כלי העבודה שלי – דבר ראשון אחפש בתוכי את הכוחות בהם חנן אותי ה’. אלו יכולות טבועות בי? כשרונות? אלו משאבים קיימים בתוכי?

חשיבה ברמה של ערכים – מהם הנושאים המרכזיים להם אני מייחסת חשיבות ברמה גבוהה?

הגדרת הזהות – חיבור של רגש ונטיה אישית פנימית למכלול הדברים- יוצר את התמונה שלי!

הצורך בביטוי מעשי של הזהות אותה הגדרתי יתבקש מייד , ועל כך במאמר הבא.

אני מאחלת לכולנו שנגיע למקום הזה של בהירות לגבי זהותנו האישית והיהודית ונתקדם ונצמח מתוך חיבור פנימי ועמוק לעצמנו!

המון הצלחה!

גולדי שרייבר

מאמנת אישית ומקדמת תעסוקת נשים

מתמחה בליווי בעלות תשובה

052-7145378

Goldysh88@gmail.com