לפעול ולהאמין לפרשת חוקת ולראש חודש תמוז | רחל וינשטיין

כבר כמה שנים טובות שאני מלמדת את הקטע מצוואת הריב"ש על מידת ההשתוות.

הבעש"ט מסביר שאדם צריך להתייחס לכל מאורע בצורה שווה.

"בין בעניין שמשבחין אותו, בי בעניין שמבזין אותו. הכל ישווה בעיניו."

זהו פירוש המילים שיוותי ה' לנגדי תמיד - שהכל ישווה בעיניו.

אני קוראת, ומסבירה, ומחכה לתגובה.

לזעקה.

וזוכה לשתיקה רועמת.

ואני קוראת לתלמידות – תתווכחו איתי!

תגידו משהו!

שתיקה.

אדישות.

אולי הן נרדמו.

ואז אני שואלת מהי ארוחת הצהריים האהובה עליכן.

יש הסכמה די מלאה.

השנה זה היה "Shnitzel Tuesday"

יום שלישי – שניצל.

ומה הארוחה הכי לא מעוררת תיאבון?

גם כן בדרך כלל די מוסכם על הציבור.

השנה -

" Mystery Meat Sunday"

יום ראשון – בשר בלתי מזוהה...

ועכשיו אני מסבירה שהבעש"ט מצפה שאם ביום שלישי אחד תוגש הארוחה השנואה –

הבשר הבלתי מזוהה,

שתשמחו!

כמו ששמחתן בכל יום שלישי.

שתגידו הכל מאת ה'.

הכל שווה אצלו.

אז זהו, שעכשיו תפסתי אותן.

עכשיו מתחילות הצעקות.

מדהים איך המכה לבטן...

היא הבטן.

ומדהים איך לפעמים אסון גדול –

אנחנו מצליחים להסביר,

להאמין שהוא מאת ה'.

והאסון הקטן,

בתפריט...

שובר אותנו.

הפרשה שלנו הא פרשה של משברים.

אחרי עדת קרח,

בה אבדו לנו אבידות רבות,

אנו קופצים לשנת הארבעים,

ונפרדים ממרים ומאהרון.

ומתבשרים על כך שאנו עתידים להיפרד גם ממשה.

בעקבות מי מריבה.

"לכן לא תביאו את הקהל הזה האל הארץ אשר נתתי להם."

פרשה זו, עמוסת המשברים פותחת בפרשת פרה אדומה.

חוקת התורה.

שחז"ל ראו בה אולי את הדוגמה למה שאנו לא מבינים.

ואולי לא סתם תהליך ההיטהרות מטומאת מת,

הטומאה החמורה ביותר,

היא בתהליך בלתי מובן בעליל.

פרשיה זו מזכירה לנו שלא הכל אנחנו מבינים.

או שאולי הרבה יותר מדויק לומר -

הרבה מאד אנחנו לא מבינים...

הבעש"ט מסביר שמשמעותו של הביטוי "שיוותי ה' כנגדי תמיד" –

משמעות העמידה לפני ה',

היא שאנחנו לא מבינים.

שיש לו תוכנית.

ושהכל שווה בעיניו.

מה שנראה לי טוב,

מה שנראה לי לא טוב.

זה בתוכנית.

הדברים הגדולים...

והקטנים.

אבל העש"ט מסיים תורה זו במילים:

"וזה מדרגה גדולה מאד."

כלומר זה מסע.

זה לא פשטו לראות כך את הדברים.

זו לא קורה ברגע,

לא ביום,

ולא ביומיים.

ואולי זה לא סתם...

כי אם היינו מפנימים עד הסוף את האמת הזו שהכל שווה בעיניו –

האם היינו פועלים בעולם?

מסופקני.

ונראה לי שהאמנות היא למצוא את הדיוק הזה.

לזעוק על העוולות,

לפעול בעולם,

יחד עם זאת לזכור שהכל מאת ה' והכל שווה בעיניו.

ואנחנו לא מבינים.

מחשבות אלו הולכות איתי בימים האחרונים.

בין כתבות כאלו ואחרות...

ומלוות אותי בכניסתו לחודש תמוז –

שאף בו,

רב הנסתר על הנגלה.

ולא פשוט.

ונראה לי שהשילוב הזה –

של לפעול ולהאמין.

של לזעוק,

אבל לזכור שיש מנהיג לבירה...

זו הדרך.

ואין דרך אחרת לשרוד את זה...

שנשכיל לפעול ולהאמין.

לראות את יד ה'.

ושנתבשר בשורות טובות.

חודש טוב ושבת שלום!