פרשת מסעי | עבודה בפרשה| הרבנית שולמית שריג
- Roni Ayalon
- 31 ביולי 2016
- זמן קריאה 4 דקות
באיזה מסעות אנחנו נמצאים בימים אלו- מסעות של פחד ומסעות של בטחון, מסעות של כאב ומסעות של גאווה, בספר “עלינו לשבח” מובא בשם הרב זילברשטיין כי בני ישראל עברו 42 מסעות במדבר וכנגדן עובר כל אדם מסעות משלו, תחנות שונות בחייו.
כלומר על חיינו אנו אנחנו קוראים….. וכך כתוב בפרשה: “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.” (במדבר לג א )
כל מסע בפרטי פרטים: מרעמסס לסוכות…מסוכות לאתם…מאתם לפי החירות… לשבת בבית כנסת ולהקשיב,כל כך הרבה, כל כך קשה, כל כך ארוך…. מפי החירות למרה…ממרה לאילים…מאילים לים סוף… רש”י מנחה אותנו כי אל כל התחנות האלו צריך האדם להתייחס על פי המשל: “משל למלך שהיה בנו חולה, והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, אמר לו, כאן ישננו,(נחנו) כאן הוקרנו,(קררנו אותך מחולייך) כאן חששת את ראשך וכו’ (במ”ר כג, ג): (רש”י) רק בהסתכלות לאחור ניתן אולי לראות את חסדי ה’ בתחנות חיינו ולראות מה השיב לנו הקב”ה בכל אחת מהן.
ובהמשך כתוב: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה’. ודאי על פי ה’, אלא מה? מדייקים הפרשנים ומסבירים שצריך להבין מה היה על פי ה’ אפשר להבין שהיו אלה המסעות (כדעת האבן עזרא) שנעשו על פי דבר ה’ וניתן להבין שהיתה זו הכתיבה שנעשתה על פי ה’ (כדעת הרמב”ן) הרמב”ן אומר שכיוון שכתוב כבר:” על פי ה’ יחנו ועל פי ה’ יסעו “( ט כ). זה צריך להיות משהו אחר ועיקר הכתיבה על פי ה’ מטרתה לחזק את הזכרון ולהנציח את הניסים. שני ההיבטים האלו כאחד יכולים לסייע לנו בחיינו: גם במסע החיים כל שלב מוכתב מפי ה’, כל מסע ומסע כזה שיש בו קשיי פרנסה (מרה) כזה שיש בו פחד (ים סוף) כל מסע הוא מוכתב והוא שלב בדרך למטרה. כתיבת הדברים שעברו על העם הופך אותם לממשיים גם לדור הבא. בבחינת לא אגדה היא אלא אמת שלא ניתן להתכחש אליה. וכשאנו “מונים” את המסעות הפרטיים שלנו, אנו זוכים להתבונן שוב במעשינו ולבחון כמידת הבנתינו מה החסד שעשה איתנו הקב”ה (רש”י אלה מסעי. למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום) ולראות עין בעין כיצד שילם לנו הקב”ה על מעשינו לפי מה שאנחנו.
בשל המסע הנוכחי שאנחנו שרויים בו מסע “צוק איתן” תרגמתי לכן חלק מעבודה
שעשתה קייטי לפני כמה שנים עם אשה ישראלית:
העבודה המלאה נמצאת בקישור הבא:
המחשבה: אני מפחדת ממלחמה כיוון שהיא גורמת לאובדנים
1. האם זאת האמת שאת מפחדת ממלחמה? כן 2. האם את יודעת בוודאות שזאת האמת שאת מפחדת ממלחמה? אשה: כן, כבר עברתי מלחמות בארץ ואני מפחדת. קייטי: האם מלחמה מתרחשת ברגע זה? איך את יודעת שתפחדי? אשה: יש לי נסיון קודם. קייטי: למיינד יש תוכנית- את מתוכננת לפחד ממלחמה שעדיין לא התרחשה. אשה: אני יכולה לראות שאני מתכננת להיות מפוחדת במלחמה. יש לי תוכנית מדויקת לפחד במלחמה זה אמנם על סמך העבר מה שקרה לי במלחמה הקודמת… קייטי: כן, זה היה אז, אבל זה לא מספיק לך, את צריכה לתכנן לעתיד… יש הרבה מלחמות בעולם ככל שאת יודעת פצצה עשויה להתפוצץ ואת תחשבי:”כמה מענין “. אני לא אומרת שזה יקרה, הרי יש לך תוכנית… אבל מי יודע? ואם פצצה כן תתפוצץ ליד הבנין יכול להיות שאת תפחדי אבל האם את יכולה להיות בטוחה שזאת האמת? מה יש לפחד עכשיו? את עדיין יושבת על הכסא שלך הפרחים עדיין כאן הם לא זזו , הם מבינים היטב שזה לא קורה להם. אשה: אבל הפצצה יכולה ליפול על המקום שאני נמצאת. קייטי: איך תדעי ? אשה: אני ארגיש אותה. קייטי: איך תדעי את לא תהיי פה כדי לדעת. אשה: זה הסיוט קייטי: איזה סיוט? אם יש לך חלום בו הפצצה תכה אותך. ממה יש לפחד? אשה: שום דבר . קייטי: תודה, טוב לראות את זה. אנחנו מפחדים מדברים שהם לא פני המציאות 3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שאת מפחדת ממלחמה? אשה: כיווץ בבטן חולשה בגוף ירידה באנרגיה קושי להתרכז, קייטי: תראי מה קורה לך כשאת מדמיינת את כל הדברים האלה שאינם אמיתיים- הם דמיונות..דמיונות- זה הכל, זה סרט. זה מה שמתכוונים להגיד כשאומרים :” את חיה בחלום”. את רואה את המראות האלה בראש ומיד את מרגישה את ההרגשות האלה. אשה: נכון. קייטי: והמראות האלה כל כך אמיתיים בשבילך בראש שאת אפילו מאמינה לעבר שלא קיים. את אשה שיושבת בכסא עכשיו. יש אנשים שמחשיבים את זה כחסד האלקים. חסד המציאות. האם את מרגישה את הכסא תומך בך? אשה: כן. קייטי: ומה תומך בכסא, בכל השאר, בשטיח…- הכל בחסד ואז המחשבות מגיעות: אני מפחדת ממלחמה, ואז הדמיונות ואז את נכנסת לאוירת המלחמה וזה נהיה העולם שלך. בעולם של חסד יש באמת תמיד רק את ההווה. אפילו כאב פיזי זה השלכה של המחשבה. לא הרבה “מאמינים” יכולים להיות באמת בצורה כזאת, אבל אני מזמינה אותך לחכות למלחמה האמיתית ולחיות עכשיו בעולם של חסד. אנחנו לא צריכים לתכנן את זה בראש שלנו. זה מספיק שזה יכול לקרות אח”,כ מי יודע? מלחמה יכולה לקרות האם את בטוחה שזאת האמת? אשה: לא. אני רוצה להגיד לך משהו, אני חושבת על האזעקה…. קייטי: האם את כבר אוהבת את זה? אשה: לא קיייטי: זה הסיפור על מה שלא קורה. האזעקות שבראשך הזכרון של מה שלא קורה. והדברים שיכולים להגיע באזעקות. אשה: את אומרת עם האזעקה, בזמן האזעקה- לחשוב על החסד?! קייטי: תראי, אם תחשבי על זה או לא זה מה שעדיין נמשך. האזעקות קורות ואת יושבת פה עם פרחים. האזעקות קורות וכמו ילדה, כמו ילדה קטנה את מאמינה, את מתחילה להאמין לדברים שמפחידים אותך. ומה שבאמת קורה- זה אזעקה. מה אדם אינטליגנטי עושה כשהאזעקה קורית? אשה: אם היה לי חדר מוגן הייתי נכנסת אליו. אין חדר מוגן. לא יודעת לאן ללכת מפחיד- קייטי: תדאגי לחדר. כשהאזעקה תתחיל תוכלי להגיד: “כל כך מתחשב מצידם להודיע לי מתי אני צריכה ללכת לחדר. ” אם את מאמינה למחשבות שלך אין לך הגנה גם כשאת הולכת לחדר הזה כי את לוקחת איתך לתוכו את המחשבות שלא נחקרו. כל עוד את מאמינה למחשבות שלך אין מקום לברוח אליו אין מקום להסתתר בו. זה יתפוס אותך. אשה: …. אנשים מתים וסובלים.. קייטי: הפכי את זה אשה: אני עכשיו סובלת קייטי: כן את סובלת בוודאות ואת אפילו לא נפגעת ולא נפלה עלייך פצצה. (סובלת שוב ושוב) זה היה מספיק, ההרגשה הזאת שיש לך, זה התזכורת שזה הזמן לחקור את הדברים שאנחנו מאמינים בהם. עד שכל המחשבות שהאמנת בהם כבר לא קיימות יותר ואת מסוגלת להעריך מה שיש, לאהוב את מה שיש.
ועוד דברים שקייטי אומרת באותה עבודה: “זה מצריך אומה שלמה של אנשים להביא אותך למציאות… טוב, בשביל זה יש בני דודים…” וגם- “שפיות, החיים במציאות זאת ההגנה היחידה שיכולה להיות קיימת.”
ולסיום נחזור ונתחזק בדברי הכתוב:
“דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ (לג: נא- נג)
חזק חזק ונתחזק.
Comments